חיים רוזן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
היבריש-אינגליש, אובייקטיביות
שורה 18:
ב-1981 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. זכה ב-1992 בפרס הומבולדט. כיהן כסגן נשיא החברה הלינגוויסטית האמריקנית.
 
תחומי מחקריו של רוזן היו הבלשנות השמית והבלשנות הכללית המשווה. ספרו החשוב "העברית שלנו: דמותה באור שיטות הבלשנות" ראה אור ב-1955 בהוצאת [[עם עובד]] ותיאר את תהליך גיבושה של העברית המודרנית כשפה שמית עתיקה בשילוב השפעות מערביות מודרניות. גולת הכותרת של פועלו הייתה התקנת מהדורה מדעית של כתבי [[הרודוטוס]] שיצאה לאור בהוצאת [[Teubnerטובנר (הוצאה לאור)|טובנר]] היוקרתית בשנת 1987.
 
רוזן (ביחד עם [[חיים בלנק]]) היה מן הבלשנים הראשונים שראו ב[[עברית ישראלית|עברית החדשה]] שפה מגובשת הראויה למחקר; עד זמנו שלטה הגישה שהעברית החדשה היא מעין אוסף לא מגובש של יסודות משכבות לשון קודמות ומשפות זרות, ושתופעות הלשון המתגלות בה הן שיבושים ושגיאות שאין למחקר עניין בהם. בספריו "העברית שלנו" ו"עברית טובה" הראה רוזן כי העברית הישראלית מקיימת מערכת לשונית יציבה ושמאפייניה והתהליכים המתרחשים בה דומים לאלה הקיימים בכל שפה מדוברת. כשהציג רוזן לראשונה את עמדותיו בשנות החמישים של המאה העשרים נמתחה עליו ביקורת נוקבת והחל פולמוס נרחב בין חוקרי העברית ומתקני הלשון; אולם עם הזמן התקבלה גישתו של רוזן כקונצזוס אצל חוקרי העברית הישראלית.