הבדלים בין גרסאות בדף "ניקולא שאמפור"

נוספו 527 בתים ,  לפני 12 שנים
מ
קט', קצרמר
מ (בוט מוסיף: no:Nicolas Chamfort)
מ (קט', קצרמר)
'''ניקולה שאמפור''' (ב[[צרפתית]]: '''Nicolas Chamfort''';{{כ}} [[6 באפריל]] [[1741]] - [[13 באפריל]] [[1794]]) היה [[סופר]], [[צרפתמשורר]]י ו[[פובליציסט]] [[צרפתים|צרפתי]], שנודע באמרותיוכמחברם ובדבריושל [[אפיגרמות]] וב[[אפוריזם|אפוריזמים]] השנונים. התאבד בתקופת [[המהפכה הצרפתית]].
'''ניקולה שאמפור''' ([[צרפתית]]: Nicolas Chamfort; &רלמ;
[[6 באפריל]] [[1741]] - [[13 באפריל]] [[1794]]) [[סופר]] [[צרפת]]י שנודע באמרותיו ובדבריו השנונים. התאבד בתקופת [[המהפכה הצרפתית]].
 
ניקולה-סבסטיאן סבסטייןרוֹש רוש(בצרפתית: '''Nicolas-Sébastien Roch''') נולד בקלרמוןבעיר [[קלרמון-פראן]], בחבל [[אוברן]] בשב[[צרפת]]. למד בקולז' גראסן ב[[פריז]], הצטיין בלימודיו, זכה במלגה ואימץ לעצמו את השם שאמפור. התפרנס מהוראה ומכתיבה מזדמנת, ובשל שנינותו והופעתו הנאה זכה לתשומת לב מצד אנשי החברה הגבוהה של פריז. ב- [[1764]] כתב את הקומדיה "ההודית הצעירה" שזכתה להצלחה, ובעקבותיה כתב שורת מאמרים ושירים. ב-[[1769]] זכה בפרס [[האקדמיה הצרפתית]] עבור יצירתו "שיר הלל" שהקדיש ל[[מולייר]]. ב-[[1770]] כתב את הקומדיה "הסוחר מאיזמיר", וב-[[1774]] זכה בפרס האקדמיה של [[מארסיי]] עבור יצירתו "שיר תהילה" שהקדיש ל[[ז'אן דה לה פונטיין]].
 
ב-[[1776]] כתב את ה[[טרגדיה]] "מוסטפה וזאנגיר" שהועלתה על הבמה ב[[פונטנבלו]] בנוכחותם של המלך [[לואי השישה עשר]] ושל אשתו [[מארי אנטואנט]]. המלך העניק לו קצבה שנתית והוא נתמנה למזכירו של לואי החמישי, ז'וזף דה בורבון-קונדה, שהיה מאנשי בית המלוכה. אולם, ניקולה שאמפור שמאס עד מהרה בחיי חצר המלכות, התפטר מתפקידו ופרש לאוטיי שממערב לפריז. בהשראת אמרותיהם של [[פרנסואה דה לה רושפוקו]], של [[המרקיז דה וובנארז']] ושל [[וולטר]], החל ניקולה שאמפור לכתוב שם את אמרותיו השנונות, וב-[[1781]] נבחר לחבר [[האקדמיה הצרפתית]].
 
ב-[[1783]] פגש ב[[אונורה מיראבו]] והפך למבקר חריף של הממשלה. ב-[[1789]] היה אחד מדובריה של המהפכה הצרפתית, כתב מנשרים, נשא נאומים ברחובותיה של פריז והיה מן הראשונים שנכנסו ל[[נפילת הבסטיליה|בסטיליה]] ב-[[14 ביולי]] של אותה שנה. שימש כמזכיר [[המועדון היעקוביני|מועדון היעקובינים]] ( [[1790]]- [[1791]]) וכתב מאמרים חוצבי להבות בזכות המהפכה בעיתון "[[מרקור דה פראנס]]" ובעיתונים אחרים.
 
אחרי הפיכת היעקובינים ([[10 באוגוסט]] [[1792]]) התנגד לאנשי [[הקומונה הפריזאית]], שבתמיכת היעקובינים ערכו טבח באסירים המלוכנים ([[2 - בספטמבר|2]]–[[3 בספטמבר]] של אותה שנה), ותמך ב[[ז'ירונדינים]] (רפובליקנים מתונים). כתוצאה, נחשד בבגידה ותפקידו הפוליטי הגיע לקצו. באוגוסט [[1793 ]]הושם במעצר ושוחרר כעבור ימים מספר. אך בספטמבר של אותה שנה, משום שידע כי ימיו ספורים, ניסה להתאבד בירייה. הוא נפצע באופן אנוש וסבל ייסורים נוראים עד מותו באפריל 1794.
 
יצירת המופת של ניקולה שאמפור "אמרות ומחשבות, דמויות ומעשיות" יצאה לאור שנה אחרי מותו. ביצירתו זו הוא מביע בעיקר את אכזבתו מן החיים. ניקולה שאמפור שתלה את תקוותו במהפכה הצרפתית, אך נאלץ להיות עד לטרור של [[ז'ורז' דנטון]], של [[ז'אן פול מארה]] ושל [[רובספייר]], נתפס לייאוש שאין כמותו: "התקווה כמוה כרופא אליל המתעתע בנו תמיד, ובאשר לי, אושרי החל כאשר נטשתי אותה." "בצרפת ישנם שבעה מיליון מבקשי צדקה, ושנים עשר מיליון שאינם מסוגלים לתת דבר." לפני מותו אמר: "לבסוף, אני עוזב את העולם הזה, שבו הלב חייב להישבר."
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיציטוט=ניקולה שאמפור}}
 
 
{{קצרמר|אישים}}
 
{{מיון רגיל:שאמפור, ניקולה}}
[[קטגוריה:סופרים צרפתים]]
[[קטגוריה:משוררים צרפתים]]
[[קטגוריה:מחזאים צרפתים]]
[[קטגוריה:פובליציסטים צרפתים]]
[[קטגוריה:המהפכה הצרפתית]]
[[קטגוריה:מתאבדים: סופרים]]
[[קטגוריה:מתאבדים: משוררים]]
 
[[en:Nicolas Chamfort]]