ניקולא שאמפור – הבדלי גרסאות

ניקולה-סבסטיאן סבסטייןרוֹש רוש(בצרפתית: '''Nicolas-Sébastien Roch''') נולד בקלרמוןבעיר [[קלרמון-פראן]], בחבל [[אוברן]] בשב[[צרפת]]. למד בקולז' גראסן ב[[פריז]], הצטיין בלימודיו, זכה במלגה ואימץ לעצמו את השם שאמפור. התפרנס מהוראה ומכתיבה מזדמנת, ובשל שנינותו והופעתו הנאה זכה לתשומת לב מצד אנשי החברה הגבוהה של פריז. ב- [[1764]] כתב את הקומדיה "ההודית הצעירה" שזכתה להצלחה, ובעקבותיה כתב שורת מאמרים ושירים. ב-[[1769]] זכה בפרס [[האקדמיה הצרפתית]] עבור יצירתו "שיר הלל" שהקדיש ל[[מולייר]]. ב-[[1770]] כתב את הקומדיה "הסוחר מאיזמיר", וב-[[1774]] זכה בפרס האקדמיה של [[מארסיי]] עבור יצירתו "שיר תהילה" שהקדיש ל[[ז'אן דה לה פונטיין]].

ב-[[1776]] כתב את ה[[טרגדיה]] "מוסטפה וזאנגיר" שהועלתה על הבמה ב[[פונטנבלו]] בנוכחותם של המלך [[לואי השישה עשר]] ושל אשתו [[מארי אנטואנט]]. המלך העניק לו קצבה שנתית והוא נתמנה למזכירו של לואי החמישי, ז'וזף דה בורבון-קונדה, שהיה מאנשי בית המלוכה. אולם, ניקולה שאמפור שמאס עד מהרה בחיי חצר המלכות, התפטר מתפקידו ופרש לאוטיי שממערב לפריז. בהשראת אמרותיהם של [[פרנסואה דה לה רושפוקו]], של [[המרקיז דה וובנארז']] ושל [[וולטר]], החל ניקולה שאמפור לכתוב שם את אמרותיו השנונות, וב-[[1781]] נבחר לחבר [[האקדמיה הצרפתית]].

ב-[[1783]] פגש ב[[אונורה מיראבו]] והפך למבקר חריף של הממשלה. ב-[[1789]] היה אחד מדובריה של המהפכה הצרפתית, כתב מנשרים, נשא נאומים ברחובותיה של פריז והיה מן הראשונים שנכנסו ל[[נפילת הבסטיליה|בסטיליה]] ב-[[14 ביולי]] של אותה שנה. שימש כמזכיר [[המועדון היעקוביני|מועדון היעקובינים]] ( [[1790]]- –[[1791]]) וכתב מאמרים חוצבי להבות בזכות המהפכה בעיתון "[[מרקור דה פראנס]]" ובעיתונים אחרים.

אחרי הפיכת היעקובינים ([[10 באוגוסט]] [[1792]]) התנגד לאנשי [[הקומונה הפריזאית]], שבתמיכת היעקובינים ערכו טבח באסירים המלוכנים ([[2 - בספטמבר|2]]–[[3 בספטמבר]] של אותה שנה), ותמך ב[[ז'ירונדינים]] (רפובליקנים מתונים). כתוצאה, נחשד בבגידה ותפקידו הפוליטי הגיע לקצו. באוגוסט [[1793 ]]הושם במעצר ושוחרר כעבור ימים מספר. אך בספטמבר של אותה שנה, משום שידע כי ימיו ספורים, ניסה להתאבד בירייה. הוא נפצע באופן אנוש וסבל ייסורים נוראים עד מותו באפריל 1794.