האבובית המקורבת – הבדלי גרסאות

2. קו-טרנספורטרים: למשל קו-טרנספורט נתרן/-גלוקוז, או נתרן/-חומצות אמינו: נמצאים בצד הפנימי של האבובית, (המחצית הראשונה) הנתרן עובר ב[[פעפוע]], כאשר גלוקוז או חומצות אמינו עוברות בהעברה משנית בקוטרנספורט יחד עם הנתרן. באותו האופן, קו-טרנספורט של נתרן/-פוספט (אשר מושפע ספציפית מפעילות של PTH ומרמת הזרחן בדם- אשר מעכבים את הטרנספורטר)

3. אנטיפורטר נתרן/-מימן- כניסה של נתרן לעומת יציאה של מימן. המימן בתורו יוצר יחד עם ביקרבונט (והאנזים קרבוניק אנהידרז) מים ופחמן דו חמצני. הפחמן הדו חמצני נכנס חזרה לתא ונהפך שוב לביקרבונט אשר יוצא מהתא באמצעות סימפורטר נתרן/ביקרבונט.

התרופה המשתנת שפועלת באבובית המקורבת הינה תרופה המעכבת את האנזים קרבוניק אנהידראז או – carbonic anhydrase inhibitors: (אצטזולמידים): הרעיון המרכזי הינו מניעת חזרתו של ביקרבונט לדם, ועל ידי כך עיכוב האנטיפורטר נתרן/-מימן- פחות נתרן ייספג חזרה בדם אלא יופרש בשתן- הגברת ההשתנה. מאחר וספיגת הנתרן תלויה בספיגת ביקרבונט באופן עקיף, התרופה מעכבת את ספיגת הביקרבונט בחזרה לדם. תופעות הלוואי הן [[חמצת]] מטבולית (ראו [[מאזן חומצה ובסיס]]. לרוב משתמשים בתרופות אלו כטיפול ל[[גלאוקומה]]- מאחר וגם ייצור והפרשת נוזלי העין מתווכת על ידי אנזים זה ועיכובו יביא להורדת הלחץ התוך עיני. גם במצבים של אלקליזציה והיווצרות שתן חומצי מטפלים בתרופה זו, או כטיפול לפני עליה להרים- מביא לעיכוב ייצור [[נוזל מוחי שדרתי]]. כאמור, תופעת הלוואי העיקרית הינה חמצת מטבולית, יכולה להיווצר היפוקלמיה כתוצאה מהגעת כמות גדולה מדי של נתרן לצינור המאסף בתמורה להפרשת יתר של אשלגן, מאחר והתרופה רעילה לכליות יכול להתפתח נפריטיס אינטרסטיציאלי, ויכולות להיווצר [[אבנים בכליות]]. לא משתמשים בתרופה זו במקרים של שחמת הכבד.