הולכת קולות – הבדלי גרסאות

ב[[מוזיקה]], '''הולכת ה[[קולות (מוזיקה)|קולות]]''' היא הדרך ליישם את תנועתם של קולות שונים כחלק מ[[הרמוניה]]. הולכת הקולות נגזרת מחוקי ה[[הרמוניה טונאלית פונקציונאלית]]. במוזיקה המערבית הקלאסית, להולכת הקולות יש "חוקים בלתי כתובים" שבאו לידי ביטוי החל מן המוזיקה הדתית של הרנסנסהרנסאנס, ועד לשלהי הכתיבה הטונאלית-אומנותית. אותם כללים נוסחו לאחר בחינה סטטיסטית של הכתיבה הקלאסית, ע"יעל תיאורטיקניםידי תאורטיקנים, בערך ב-150 השנים האחרונות. לפיכך, ברוב המקרים מדובר בהמלצות, בין אם תקיפות ובין אם לא. כדאי להבחין אם כן, שישנה התגמשות רבה מאוד של הכללים בין הכתיבה הטונאלית המוקדמת (רנסנסרנסאנס ובארוק), לבין זו המאוחרת יותר. כמו כן, בגלל יכולותיהם הטכניות, הכתיבה לכלי נגינה מאפשרת מרווח תמרון רב יותר בין הכללים.

המנעותהימנעות מיצירת "מקבילים" היא בין חוקי ההרמוניה היחידים שהם כללי ברזל, ונשמרים בהקפדה יתירה על ידי מלחינים של מוזיקה טונאלית בכל התקופות.

*תנועה של אוקטבות וקווינטות ישרות בין קולות אחרים מותרת, אך עדיף להמנעלהימנע ממנה.

*מותרת תנועה מקבילה של קווינטות, אם הקווינטה השניה היא מוקטנת (טריטון), אם כי מפאת הולכת קולות חלקה, עדיף להמנעלהימנע ממהלך כזה.

לעיתיםלעתים רחוקות מאוד ניתן למצוא אף אצל [[יוהאןיוהן סבסטיאן באך|באך]] מהלכים מקבילים. בכל מקרה כזה, באך מפצה על יצירת המקבילים, ומטשטש אותם כך שאינם מצלצלים חריף מדיי.

דוגמאדוגמה מפורסמת של מקבילים אפשר למצוא ב"[[הבדיחה המוזיקלית (מוצרט)|בדיחה מוזיקלית]]" של [[וולפגנג אמדאוס מוצרט|מוצרט]], בה מופיעים לעיתיםלעתים מקבילים רבים, וזאת כדי לשים ללעג את סגנונם הגס של מוזיקאי הכפר.

* כשמגיעים ל"סיום מדומה" (דרגה VI) - צליל הטרצה מוכפל (בד"כבדרך כלל יופיע גם בסופרן), על מנת להדגיש את התחושה הטוניקאית.

*יש להעדיף הולכת קולות חלקה על-פני המנעותהימנעות מהכפלת הטרצה.

* מומלץ להמנעלהימנע מהכפלת צליל הקווינטה, למעט המקרים הבאים:

* בקוורט-סקסטאקורדים, בד"כבדרך כלל, מומלץ להכפיל את צליל הקווינטה (כלומר את צליל הבס).

* במקרה של הכפלת קווינטה, עדיפה מאוד הולכת קולות חלקה מאשר המנעותהימנעות מהכפלתו.

בהרמוניה קלאסית, ובעיקר בכתיבה רנסנסיתרנסאנסית ובארוקית, צריך להכין דיסוננסים ולפתור אותם בקפידה. כללים אלו תקפים אם כן, בעיקר בכתיבה בסגנונות אלו.

*יש להמנעלהימנע מקפיצה אל צליל דיסוננטי (אל צליל ספטימה של אקורד, למשל). יש להגיע אליו בצעדים, ויפה במיוחד להשאיר אותו ללא תנועה עוד מהאקורד הקודם.

*כל שני צלילים שנוצר ביניהם דיסוננס (פרט לצלילי השורש בספטאקורדים), למשל צלילים שוהים, צלילים שזרים לאקורד וכד'וכדומה, יש להגיע אליהם בצעדים או להשאיר אותם ללא תנועה מן האקורד הקודם.

* יש להמנעלהימנע מהופעה של אותה דרגה משני עברי קו התיבה.

* יש להמנעלהימנע מתנועה של שתי קווינטות (או יותר) או [[קוורטה|קוורטות]] באותו כיוון. כלל זה תקף בעיקר בכתיבה למקהלה.

* מומלץ להמנעלהימנע מכתיבה בה קול מסוים יעבור את גובה ה[[צליל]] של הקול הסמוך לו באקורד הקודם, אך מותר ששני קולות סמוכים יתחברו לצליל אחד. חוק זה תקף בייחוד בכתיבה למקהלה.

* יש להמנעלהימנע מ[[מרווח (מוזיקה)|מרווח]] של יותר מ[[אוקטבה]] בין שני קולות סמוכים, חוץ מבין הבס ל[[טנור]], ביניהם יכול להיות מרווח גדול גם יותר. חוק זה תקף בעיקר בכתיבה למקהלה.

* סקונדות מוגדלות מצלצלות חריף מעט, ולכן לעיתיםלעתים נמנעים מהן. לכלל זה יש חריגות רבות מאוד בספרות המוזיקלית, אך ניתן להבחין שבקולות התחתונים בד"כבדרך כלל לא יהיו סקונדות מוגדלות, והן מופיעות לרוב בקו המלודי.