שיטות הפצה בתקשורת נתונים – הבדלי גרסאות

דוגמאדוגמה נוספת לצורת בשיטת הפצה היא [[שידורי טלוויזיה באינטרנט|תחנת טלוויזיה המפיצה את שידוריה באינטרנט]]. תחנה שכזאת יכולה פעול צורה לא יעילה ולשלוח את אותו השידור באופן אישי לכל צופה וצופה. שיטה זו מהווה כפילות, שיוצרת עומס על שרתי האינטרנט של התחנה. ניתן להימנע מעומס זה ע"יעל ידי שליחה אחת של השידור, ופיצול של האות שנשלח אל הצופים השונים, רק בנקודת הפיצול הקרובה ביותר אליהם. הפיצול יתבצע כך שהשידור יגיע רק אל הצופים המעוניינים בכך, ולא אל כל המכשירים האפשריים ברשת.

עומסים עלולים להיווצר כאשר מספר מכשירים מבצעים בו זמנית Broadcast. במצב זה הרשת עסוקה בהעברת כל חבילה אל כל אחד מחברי הרשת, והעומס עלול אף לגרום לקריסת הרשת. תופעה שכזו היא סוג של [[התקפת מניעת שירות]] הנקראת "סערת Broadcast" (מאנגלית: "Broadcast Storm") או "הפצצת Broadcast". שיטה זו הייתה יכולה להקשות על קיומה של רשת ה[[אינטרנט]], שבה פועלים מיליוני משתמשים. הפצצת Broadcast מכמות קטנה יחסית של מכשירים אל כלל האינטרנט הייתה עלולה להביא לשיתוק הרשת כולה. על מנת למנוע תופעות שכאלו, הודעות ה-Broadcast לא מופצות לכלל ההיקף של הרשת, אלא מופצות רק בתוך איזוראזור מצומצם של הרשת הנקרא [[מתחם שידור]].

בשיטת ה-Anycast, הנתונים נשלחים אל היעד הקרוב ביותר או "הטוב ביותר" (עפ"י מדד מסוייםמסוים) מתוך מספר יעדים אפשריים.

לטכנולוגיות תקשורת שונות יש תמיכה טבעית בשיטות הפצה שונות. לדוגמאלדוגמה, [[קו תקשורת]] מ[[סיב אופטי]] או [[זוג שזור]] מהווה חיבור ישיר בין מכשיר אחד למשנהו, ולכן ה-Unicast הוא טבעי לחיבור שכזה והנתונים הנשלחים ממכשיר יחיד קצה אחד מתקבלים ע"יעל ידי מכשיר בקצה השני. אולם, גם בקווי תקשורת ניתן לממש את שיטות ההפצה האחרות, ע"יעל ידי העברה של הנתונים ממכשיר למכשיר.

באופן דומה, רשתות [[Ethernet]] המבוססות על [[10BASE-2]] ו-[[10BASE-5]] (אך לא [[10BASE-T]] ומעלה) - הן רשתות Broadcast טבעיות, שכן כל ה[[צומת (רשת)|צמתים]] מחוברים לקו תקשורת יחיד, העובר בין כל הצמתים, והנתונים המשודרים ע"יעל ידי כל צומת, מגיעים לכל שאר הצמתים ברשת.

במכשירים שיש להם יותר מקישור אחד לרשת (לדוגמאלדוגמה: נתבים, מחשבים עם 2 כרטיסי רשת, מכשירים ניידים עם [[Wi-Fi]] ורשת דור 3), הבחירה באיזה מהקישורים יש להעביר את הנתונים דורשת יכולת של עיבוד נתונים המהירה, על מנת לקבל את החלטת ה[[ניתוב]] הנכונה. בעוד שהעקרון מאחורי החלטות אלו הוא פשוט, המימוש והביצוע של תהליכי קבלת ההחלטה הוא מורכב, מכיוון שההחלטה צריכה להתקבל באופן פרטני עבור כל [[datagram|חבילת נתונים]] ובאופן מצטבר, עלול להיווצר [[צוואר בקבוק]] בהעברת הנתונים. צוואר בקבוק זה יכול להוות מגבלה עיקרית על הביצועים הכוללים של רשת התקשורת. בפיתוח מתגים ונתבים חדשים, רוב תשומת הלב מושקעת בשיפור המהירות של קבלת ההחלטות וביצוען, על מנת להתמודד עם נפחי תקשורת הולכים וגדלים.

כתובת הרשת של כל מכשיר מרמזת במידה כזו או אחרת על מיקומו הפיזי ברשת, ועל דרכים אפשריות לאתר מכשיר מסוים מתוך כלל הרשת. מתוך הרצון להקטין את תפוצת הודעות ה-Broadcast, על מנת לחסוך בעומסים ברשת, נתבים (שלרוב היוו את הגבול של מתחמי השידור) - הפכו לגורם מוביל ברשתות גדולות, כדוגמאתכדוגמת האינטרנט. לעומתם, השימוש ב[[גשר (רשת)|גשר]]ים יכול להתאים לרשתות קטנות יחסית, בהן Broadcast המיועד לאיתור יעד מסוייםמסוים אינו מהווה עומס מהותי המשפיע על ביצועי הרשת, או כאשר הרשת הקטנה מהווה מתחם שידור נפרד, והיא חלק מתוך רשת גדולה יותר.