4′33″ – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
Yonidebot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: הייתה ; מסוים; פרנק; לעתים; מרבי;
שורה 1:
[[קובץ:Music-wholerest.png|שמאל|ממוזער|250px|סימן של "שתק" על גבי [[חמשה]]. בחלק מגרסאות הפרטיטורה של היצירה 4′33″ נכתבה היצירה כולה באמצעות סימני שתק.]]
'''4′33″''' ('''Four minutes, thirty-three seconds''', ב[[עברית]]: '''ארבע דקות, שלושים ושלוש שניות''', נקרא גם '''Four Thirty-Three''') היא [[יצירה מוזיקלית]] בת שלושה פרקים שנוצרה על ידי [[מלחין]] ה[[אוונגרד]] [[ג'ון קייג']]. היצירה נכתבה בשנת [[1952]] עבור כל [[כלי נגינה]] שהוא, או עבור שילוב של מספר כלים, וה[[פרטיטורה]] שלה מכילה הנחיה למבצע שלא לנגן כלל בכלי הנגינה במשך כל זמן היצירה. אורך היצירה הוא 4 דקות ו-33 שניות, ומכאן שמה. היצירה מכונה לעיתיםלעתים רבות "4 דקות ו-33 שניות של [[שקט]]", אך למעשה היא כוללת את הקולות, הצלילים והרעשים של הסביבה בה היא מבוצעת - ובכלל זה גם את הקולות שמשמיע הקהל עצמו, עדינים ושקטים ככל שיהיו. עם השנים, נודעה היצירה 4′33″ כיצירה המפורסמת והשנויה במחלוקת ביותר של קייג'.
 
קייג' הגה את הרעיון ליצירה זו לראשונה בשנים [[1947]]-[[1948]], והיא מסמלת את תמצית האידאולוגיה המוזיקלית שלו, לפיה כל [[צליל]] יכול להוות בסיס ל[[מוזיקה]]. רעיון זה מושפע מעקרונות ה[[זן בודהיזם]], אותם למד קייג' באותה העת. בראיון שהעניק קייג' בשנת [[1982]], הוא הצהיר כי זוהי היצירה החשובה ביותר שלו.
שורה 8:
מוטיב ה[[שקט]] הוא בעל תפקיד מרכזי במספר מיצירותיו של קייג'. כבר ביצירה "דואט לשני חלילים" (Duet for Two Flutes), אותה כתב כשהיה בן 22 בלבד, השתמש קייג' במקטע ארוך של שקט בפתיחה. השקט מהווה אלמנט מבני חשוב גם בחלקים מאוסף היצירות "סונטות ואינטרלודים" (Sonatas and Interludes), ביצירה "מוזיקה של שינויים" (Music of Changes) וביצירה "שתי פסטורלות" (Two Pastorales).
 
הפעם הראשונה בה הציג קייג' את הרעיון לכתיבת יצירה מוזיקלית הבנויה כולה משקט היתההייתה במהלך הרצאה שהעביר בסוף [[שנות ה-40]] ב[[מכללה|מכללת]] Vassar ב[[ניו יורק]]. קייג' סיפר לנוכחים אודות רצונו לכתוב יצירה שתכלול שקט בלתי-מופרע, וטען כי היצירה תהיה בת שלוש דקות או בת ארבע דקות וחצי - האורך הסטנדרטי של "מוזיקה משומרת", לדבריו. מאוחר יותר טען קייג' כי חשש שיצירה שכזו תיתפס כבלתי מובנת בהשוואה לתפיסות המערביות המקובלות, והבסיר כי לא רצה שהיצירה תצטייר כבדיחה או כדבר של מה בכך - אלא כיצירה שבאה מתוך כוונה עמוקה.
 
בשנת [[1951]] ביקר קייג' בחדר הקלטות ב[[אוניברסיטת הארוורד]]. חדר ההקלטות היה בנוי כך שקירותיו, רצפתו ותקרתו קולטים את כל הצלילים המושמעים בו, דבר שהביא לכך שלא נוצר בו שום [[הד]]. כמו כן, היה החדר אטום לחלוטין לקולות חיצוניים. קייג' נכנס לחדר תוך ציפיה לשמוע בו שקט מוחלט, אך בעדותו מאוחר יותר סיפר כי שמע בו שני צלילים - האחד ב[[תדירות]] גבוהה והשני בתדירות נמוכה. כששאל את [[טכנאי קול|טכנאי הקול]] לפשר הצלילים, הוסבר לו כי הצליל הגבוה הוא רעש הפעולה של [[מערכת העצבים]] שלו ואילו הצליל הנמוך הוא קולו של [[מחזור הדם]] שלו. אמיתותו של הסבר זה מוטלת בספק, אם כי במקרים בהם אדם לוקה ב[[טיניטוס]] הוא אכן עלול לשמוע צלילים דקים אשר מקורם במערכות פנימיות בגופו. כך או כך, העובדה שקייג' ציפה לשמוע שקט מוחלט בתוך חדר ההקלטות, אך חרף זאת הצליח עדיין לשמוע צלילים, הביאה אותו להבנה כי הצלילים קיימים בכל מקום ובכל זמן - גם בתוך השקט המוחלט כביכול. הבנה זו היא שהניעה אותו לכתוב את היצירה 4′33″.
שורה 15:
 
===שימוש מוקדם ברעיון===
היצירה של קייג' לא היתההייתה הראשונה שכללה מקטע ארוך של שקט. להלן מספר דוגמאות ליצירות קודמות של אמנים אחרים שהשתמשו באותו הרעיון:
* היצירה Funeral March for the Obsequies of a Deaf Man ("מארש הלוויה של איש חירש") שנכתבה בשנת [[1897]] על ידי ה[[הומוריסטן]] ה[[צרפת]]י [[אלפונס אלה|אלפונס אלֶה]] מכילה 9 [[תיבה (מוזיקה)|תיבות]] ריקות. כיוון שאלֶה עבד בשיתוף עם [[אריק סאטי]], אותו העריץ קייג', קיימת אפשרות כי קייג' הכיר את יצירתו של אלֶה. עם זאת, קייג' עצמו העיד כי לא הכיר את היצירה כשכתב את יצירתו 4′33″.
* בשנת [[1919]] כתב המלחין ה[[צ'כוסלובקיה|צ'כי]] [[ארווין שולהוף]] יצירה ל[[פסנתר]] בשם Fünf Pittoresken ("חמישה ציורים"), ואחד הפרקים בה נכתב כולו בסימני שתק במקום בתווים.
שורה 29:
===הקלטות והופעות נוספות===
היצירה 4′33″ בוצעה והוקלטה מספר פעמים, ולהלן פירוט של מעט מהביצועים המוכרים:
* [[פראנקפרנק זאפה]] הקליט את היצירה כחלק מאלבום מחווה לג'ון קייג' בשנת [[1993]].
* המלחין האמריקאי [[ג'יימס טני]] ביצע את היצירה בשנת [[2002]] לציון 50 שנה לכתיבתה.
* בחודש ינואר [[2004]] שודר בתחנת ה[[רדיו]] "רדיו 3" של [[BBC]] ביצוע "תזמורתי" של היצירה, שהוקלט על ידי [[תזמורת רשות השידור הבריטית]]. [[טכנאי קול|טכנאי הקול]] של תחנת הרדיו נאלצו לבצע שינויים טכניים במערכות השידור הממוחשבות, כיוון שאלה מתוכנתות לבצע מהלכי חירום במקרה בו השידור שקט למשך פרק זמן מסוייםמסוים. לטובת שידור היצירה בוטלו מנגנוני חירום אלה.
* במסגרת תוכנית המערכונים הטלוויזיונית "The Fast Show" ששודרה ב-BBC, הוקלט ביצוע של היצירה בסגנון [[ג'אז]]. הביצוע ארך כ-90 שניות בלבד, ויוצרי הסדרה תירצו זאת בכך שמדובר בסגנון מוזיקלי אחר, וכי יצירה מוזיקלית פתוחה לשינויים על פי ראות עיניו של המבצע.
 
==4′33″ מספר 2==
בשנת [[1962]] כתב קייג' את היצירה '''0′00″''', שכונתה גם "'''4′33″ מספר 2'''". הפרטיטורה של היצירה כוללת הוראת נגינה בת משפט אחד בלבד: "במצב של הגברה מירביתמרבית, בצע פעולה ממושמעת" ("In a situation provided with maximum amplification, perform a disciplined action."). נהוג להגדיר את אקט כתיבת משפט זה על ידי קייג' כביצוע הראשון של היצירה. מאוחר יותר הוסיף קייג' ארבעה סייגים נוספים להוראות הנגינה: על המבצע לאפשר כל הפרעה שהיא לביצוע הפעולה, על הפעולה לקיים התחייבות כלשהי לאחרים, בכל ביצוע של היצירה יש להשתמש בפעולה שונה, והפעולה לא תהיה ביצוע של יצירה מוזיקלית.
 
==קישורים חיצוניים==