ג'ורג' הרברט מיד – הבדלי גרסאות

אביו של ג'ורג' הרברט מיד היה איש דת ו[[פרופסור]] ל[[תיאולוגיהתאולוגיה]] ואימו הייתה מורה ששימשה גם כנשיאת קולג'. בגיל 24, לאחר ניסיון קצר כמורה, נרשם מיד ללימודי [[תואר שני]] ב[[הרווארד]] בתחומי הפילוסופיה והפסיכולוגיה. עם סיום לימודיו עבר מיר להתגורר ב[[לייפציג]] שב[[גרמניה]], שם נרשם ללימודי [[דוקטורט]] בפילוסופיה ופסיכולוגיה פיזיולוגית. בהמשך עבר מיד ל[[אוניברסיטת ברלין]] כדי להתמחות בלימודי תיאוריותתאוריות ה[[אבולוציה]] ותורת ה[[כלכלה]]. בגיל 28 נישא מיד לידידתו האמריקאית הלן קאסטל. בטרם סיים את הדוקטורט, קיבל מיד הצעה לעבוד כמרצה בפילוסופיה ופסיכולוגיה ב[[אוניברסיטת מישיגן]], הוא קיבל את ההצעה ומעולם לא השלים את הדוקטורט.

#תגובה למחווה זו על- ידי משתתף אחר, אשר מעניקה משמעות חדשה ושונה,

הפעולה החברתית היא פעולה קולקטיבית בה משתתפים שני אנשים או יותר. באופן דומה, האובייקט החברתי הוא אובייקט קולקטיבי אשר לו משמעות משותפת עבור כל משתתפי הפעולה. קיימים סוגים רבים של פעולות חברתיות, חלקן פשוטות מאד וחלקן מורכבות מאד. ניתן לראות אותן כמסודרות על הטווח בין אלו המשקפות אינטראקציות פשוטות יחסית של שני משתתפים (ריקוד, אינטראקציה מינית, משחק כדור יד) לבין אלו המשקפות פעולות מורכבות יותר, בהם משתתפים יותר משנים (משחק גדול, [[טקס]] דתי, מסע ציד). ישנן גם פעולות המורכבות הרבה יותר ומתבצעות על ידי אירגוניםארגונים ומוסדות חברתיים (אכיפת חוק, חינוך, חליפין כלכלי). חייה של חברה, מכילים בתוכם את הצבר כל סוגי הפעולות החברתיות בכל רמות המורכבות.

תקשורת דרך סמלים משמעותיים היא ההופכת את האירגוןהארגון האינטליגנטי של הפעולות החברתיות לאפשרי. תקשורת משמעותית, כפי שכבר נטען, מתבססת על הבנת המשמעות, כלומר, על אימוץ עמדתם של אחרים כלפי המחוות של עצמנו. תקשורת משמעותית בין יחידים, יוצרת עולם של משמעות סימבולית משותפת אשר בתוכו פעולות חברתיות מתקדמות יותר ומכוונות, מתאפשרות. הפעולה האנושית, במילים אחרות, מעוגנת ויוצאת מתוך תקשורת משמעותית והיא למעשה, מוסדרת על ידי שיחת הסימבולים המשמעותיים. מכאן, שהשפה, כסדרת הסימבולים-המשמעותיים, היא המכוננת את המציאות ולא המתארת אותה.

העצמי, בדומה לנפש, הוא תופעה חברתית המופיעה בתוך תהליך חברתי. התפיסה החברתית של העצמי יוצאת מתוך הנחה לפיה אנחנו תוצרים של מפגש חברתי ולא תנאי מוקדם (לוגי או ביולוגי) עבור המפגש הזה. מיד מנגיד את התיאוריההתאוריה החברתית שלו על העצמי עם תיאוריותתאוריות אינדיווידואליסטיות של העצמי (למשל תיאוריותתאוריות המניחות כי העצמיות קודם לתהליך החברתי). העצמי הוא מהות מתפתחת; לא נכון לחשוב על העצמי כמגיע כבר בלידה. להפך, הוא מופיע לאט בתוך ההתנסות והפעילות החברתית, כלומר, מתפתח בתוך יחיד מסוים כתוצאה מיחסיו עם התהליך כמכלול ועם יחידים אחרים בתהליך באופן דיאלקטי. (בנקודה זו ניכרת מחויבותו של מיד להגל, וברור שהוא מושפע מן התיאור של התפתחותה הדיאלקטית של התודעה העצמית, באמצעות המפגש עם תודעות אחרות).

הילד עובר לתוך ה-game, שהופך לחלק משמעותי מחייו, והמשחק מבטא מצב חברתי אליו הילד יוכל להיכנס בצורה מלאה; יתכןייתכן שכללי המוסר של המשחק יאחזו בו בצורה חזקה יותר מכללי המוסר של המשפחה אליה הוא שייך או הקהילה שבה הוא חי.

תהליך החיברות מתרחש מול סוגים שונים של ארגונים חברתיים, אשר לחלקם כוח התמדה בעוד האחרים זמניים יחסית, אליהם נכנסים הילד והילדה, ומשחקים בהם משחקים חברתיים שונים. הילדות (בחלקה), היא תקופה בה אנו אוהבים להשתייך ונכנסים לתוך אירגוניםארגונים שונים אשר מתקיימים ונעלמים כבעלי משמעות בעולמנו. אנו רוכשים את המסוגלות לתפקד במכלול המאורגן, ולפיכך, מפתחים נטייה לקבע את עצמנו בתוך מערכות היחסים שלו עם הקבוצה אליה אנו משתייכים ושאת כלליה אנחנו מכירים. כל התהליך כולו, מרכזי להתפתחות המוסרית של ילדות וילדים (רעיון שמופיע מאוחר יותר אצל [[פיאז'ה]]). הוא מכונן אותם כחברים מודעים לעצמם בקהילה (Mind, Self and Society p. 160).

למרות שהעצמיות היא תוצר של אינטראקציה סוציו-סימבולית, היא אינה רק השתקפות פסיבית של האחר המוכלל. התגובה שלנו לעולם החברתי היא תגובה פעילה - אנו מחליטים מה נעשה לאור עמדותיהם של האחרים. ההתנהגות שלנו אינה נקבעת בצורה פשוטה וישירה על- ידי מבני העמדות המוכללות. לעתים התנהגותנו משקפת את העמדות המוכללות ואז הן בגדר "הפנמה" ולעתים, הן בבחינת תגובה לאחר או לחברה.

*ברום ל., סלזניק פ., '''סוציולוגיה: יסודות עקרונות גישות''', צ'ריקובר, תל- אביב, 1987; עמ' 107-115.