איסור הלנת המת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
זוטא |
מ בוט החלפות: לעתים; מתייחס; |
||
שורה 4:
{{ציטוט|תוכן=וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת, ותלית אותו על עץ. לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלהים תלוי, ולא תטמא את אדמתך אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה.}}
לפי [[פרשנות הפשט למקרא]]
הציווי מופנה אל קרובי המשפחה של המת, ואם אין לו קרובי משפחה, מופנה הציווי אל בני עירו.
שורה 10:
בראשית [[הרפורמה ביהדות]] נושא איסור הלנת המת היווה את אחד מסלעי המחלוקת בין הרפורמים ובין האורתודוקסים. הרפורמים נטו להלין את המת, דוגמת עמי [[אירופה]] הנוצרים, כדי למנוע חשש [[קבורה בחיים|קבורת אדם חי]] (בעקבות התפתחויות במחקר המדעי והרפואי הוציא ב-1772 הדוכס של מחוז [[מקלנבורג-שוורין]] הוראה שלפיה אסור לקבור אף אדם עד שיעברו שלושה ימים ממותו, מחשש שהמיתה היא רק למראית עין), וכדי לאפשר מתן כבוד למת על ידי מוקיריו שיספיקו להגיע ל[[הלוויה|הלוויתו]].
כיום מקובל לדחות את ה[[קבורה]] ביום או יותר, על מנת לאפשר השתתפות ציבור בהלוויה, או לאפשר את השתתפותם של קרובים שנמצאים במקומות רחוקים. אולם ב[[ירושלים]] נהוג לקבור כל מת ביום מותו, אף בשעות מאוחרות בלילה, ולא לדחות את קבורת הנפטרים מעבר ליום מותם. אולם
[[קטגוריה:תרי"ג מצוות]]
|