קרב כיוס (201 לפנה"ס) – הבדלי גרסאות

הוספת תמונות מוויקיפדיה האנגלית
(עריכה)
(הוספת תמונות מוויקיפדיה האנגלית)
מהצי הרודי הוטבעו 3 כלי שיט, אך אף אחד לא נפל בשבי; כ-60 איש נהרגו.
}}
[[תמונה:chios201.jpg|שמאל|ממוזער|250px]]
'''קרב כיוס''' נערך בשנת [[210 לפנה"ס|201 לפנה"ס]] בין אוניותיו של [[פיליפוס החמישי]] מלך [[מוקדון]] לבין צי הברית של [[פרגמון]], [[רודוס]] ו[[ביזנטיון]]. [[כיוס|כִיוֹ‏ס]] הוא אי בחוף [[איוניה]] (מערב [[אסיה הקטנה]]), והקרב התחולל במצר המפריד בינו ליבשת.
אטאלוס והרודים, שעמדו על המשמר זה מדרום ואלה מצפון לנמל כיוס, הבחינו בפיליפוס היוצא בראש טור אוניותיו אל עבר הים הפתוח, ומיד עלו לאוניות והסתערו לעברו.
 
[[תמונה:chios201.jpg|שמאל|ממוזער|250px]]
אוניות השייטת של אטאלוס חתרו במלוא כוחן לעבר האגף הימני (המוביל) המקדוני, שהספיק בינתיים להתקרב אל פתח המצר. פיליפוס, שראה את צי האויב שועט לעברו, אותת לאוניותיו לפנות ולעבור מטור עורפי לשורה חזיתית, והוא עצמו ירד מ[[אוניית דגל|אוניית הדגל]] ופרש בלווית כמה ספינות קלות אל האיים במרכז המצר, ממתין לתוצאות הקרב.
 
===הלחימה באגף הימני===
[[תמונה:Philip_V_of_Macedon.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דיוקן פיליפוס החמישי מלך מוקדון על מטבע]]
[[קובץ:AtaloPergamo.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פרוטומה של אטאלוס הראשון מלך פרגאמון, 200 לפנה"ס לערך. מוזיאון פרגאמון, ברלין.]]
[[קובץ:Chois NASA satellite image.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תצלום לוויין של האי כיוס. זירת הקרב הייתה בינו לבין היבשת (מימין).]]
[[פוליביוס]], ההיסטוריון היווני בן [[המאה ה-2 לפנה"ס]], שהוא המקור העיקרי לידיעותינו על הקרב, אינו מתאר בפרטים את הלחימה באגף הימני, אלא מונה ארבעה מקרים הראויים לציון מיוחד בשל נדירותם. מקורותיו היו רודיים, ועל כן נעדר יחס הולם בין דבריו המפורטים על לחימת הרודים לבין תיאורו הכללי את לחימת אוניות אטאלוס ופיליפוס.
* אטאלוס תקף ראשון, וכל האוניות ששטו סמוך לו החרו אחריו. אונייתו, שגודלה אינו מוזכר אך נקראת "מלכותית", תקפה שמונה-חתרית מקדונית, ניגחה אותה בכוח רב מתחת למים והצליחה להטביעה חרף הלחימה העזה של חיילי-הצי שעל סיפונה.<ref> על פי רוב נדרשו מספר מהלומות ניגוח, חוזרות ונשנות, כדי "להטביע" אונייה, ומכאן יובן תפקידם של חיילי הצי. מהלומות הניגוח לא הטביעו את האונייה המותקפת במובן הרגיל של המילה. מאחר שהאוניות היו עשויות עץ ולא נשאו מטען כלשהו, הן התמלאו מים אך הוסיפו לצוף ולא שקעו למצולות. מטרת איל הניגוח לא הייתה לפעור חור בדופן האונייה, אלא לערער את אחיזת לוחות הדופן. המים חדרו פנימה דרך הסדקים שניבעו בין הלוחות. לאחר הקרב היה נהוג לגרור את האוניות "הטבועות", והיכולת לעשות זאת ללא הפרעה הייתה מסימניו של הצד המנצח. </ref>
 
===הלחימה באגף השמאלי===
תיאורו של פוליביוס את הלחימה באגף השמאלי מזמן לנו עדותתיאור מפורטתמפורט ויחידהויחיד במינהבמינו של טקטיקתתמרון ה[[דייקפלוס]]. תנועת תקיפה זו נחשבה ליעילה ביותר בלוחמה הימית באותה תקופה, ובוצעה על ידי אוניות מהירות תנועה ותמרון, הערוכות בשורה חזיתית. מטרת האוניות התוקפות הייתה לפרוץ (diekplein) בעד שורת אוניות האויב, לשבור את משוטיהן תוך כדי ההבקעה ועל ידי כך לשתק את תנועתן. לאחר מכן לחוג לאחור, ולהנחית מהלומות ניגוח קטלניות על האוניות הפגועות וחסרות היכולת לנוע. הצי הרודי, שנמנה עם הטובים שבציי המלחמה בעת העתיקה, הצטיין בתמרוני ניגוח ולא בלוחמת סיפונים, ובקרב אל מול השייטת המקדונית השתמש כדרכו בטקטיקת הדייקפלוס. וכך מספר פוליביוס:
 
:"אלמלא פיזרו המקדונים את הלמבוי שלהם בין האוניות הספונות, היה הקרב מוכרע על נקלה ותוך זמן קצר. אך אשר אמנם קרה, אותן ספינות סיכלו את פעולת הרודים בדרכים שונות. כשהתפרק מערך הקרב לאחר ההתנגחות הראשונה, התערבבו הכול זה בזה, ולכן לא יכלו (הרודים) לבצע דייקפלוס ואף לא לסובב את אוניותיהם (לאחור), למעשה נבצר מהם לחלוטין להשתמש בטקטיקות בהן הצטיינו, משום שהלמבוי תקפו פעם את המשוטים - כדי להפריע לחותרים - פעם, כשחגו לאחור, את החרטום, ופעם את הירכתיים, כדי להפריע לקברניטים ולמשוטי (ההגה) שלהם. אולם בהתקפות חרטום-אל-חרטום השתמשו הרודים בתחבולה: הם השקיעו את חרטומי אוניותיהם, וכך ספגו את מהלומות הניגוח מעל המים, בעוד מהלומותיהם שלהם הונחתו מתחת המים והסבו נזק חסר תקנה. אך הם השתמשו בצורת התקפה זו לעתים רחוקות בלבד, משום שנמנעו על פי רוב ממלחמת מגע (בין אונייה לאונייה) שקשה להשתחרר ממנה, כי המקדונים שעל הסיפונים נלחמו בעוז בקרבות מגע אלה. על פי רוב ביצעו דייקפלוס, שברו את משוטים אוניות האויב והוציאו אותן מכלל שימוש, אחר כך חגו לאחור וניגחו פעם את ירכתיהן של אלה ופעם את דופנן של אחרות; ובעוד אוניות האויב סבות, תקפו והטביעו חלק מהן והסבו נזק לאחרות. ואומנם, על ידי אופן לחימה זה פגעו במספר רב של אוניות אויב."<ref>Polybius, 16.4.8-15.</ref>
 
פוליביוס מוסיף ומספר, כי את החלק המזהיר ביותר בקרב עם האגף השמאלי נטלו שלוש חמש-חתריות רודיות. אחת מהן ניגחה אוניית אויב, אלא שמעוצמת הניגוח או שמא כתוצאה מתמרון לקוי נעקר איל הניגוח ונשאר תקוע באונייה המקדונית. האונייה שנוגחה טבעה מיד על אנשיה. מים החלו להציף את האונייה התוקפת דרך הפרצה הפעורה בחרטומה והיא כותרה על ידי אוניות האויב. תאופיליסקוס, הנאוארכוס הרודי, חש לעזרתה עם שלוש חמש-חתריות, אך לא יכול היה להציל את האונייה, כי התמלאה מים. הוא ניגח שתיים מאוניות האויב וגבר על החיילים שעל סיפוניהן, אך הוקף גם הוא על ידי למבוי ואוניות נוספות. תאופיליסקוס נלחם בגבורה, נפצע שלוש פעמים, ולמרות שאיבד את מרבית אנשיו הצליח להציל את האונייה.