לוחמה בתקופה ההלניסטית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 14:
אופי הצבאות השתנה בהתאם לאזור הגאורפיה, התנאים ההיסטוריים שקדמו ליצירת היישות ההלניסטית וגורמים אחרים. יחד עם זאת, יש מספר קווי דימיון. בסיס הצבא הורכב בדרך כלל מחיל רגלים כבד שנלחם במערך צפוף של [[פלנקס]]. חיילים אלה היו חמושים ב[[רומח]] ארוך וצוידו בציוד מגן רב. כוחם היה בעיקר בהתקדמות עקבית לעבר האויב ובחוסר יכולותו לפגוע בהם בגלל רמחיהם הארוכים. כדי להגן על אגפי הפלנקס, שהיו חשופים לפגיעה בגלל הקושי של הפלנגיטים להסתובב בתוך המבנה הצפוף צורפו להם רגלים קלים.
בתקופה ההלניסטי היווה הפלנקס כ-50% אחוז מכוחות הרגלים בשל צבא השדה ההלניסטי<ref>ראו את פירוט הכוחות ההלניסטים בקרבות גדולים דוגמת [[קרב איפסוס]], [[קרב רפיח]], [[קרב מגנסיה]] ואחרים</ref> לעומת צבאות יווניים קלאסים שבהם למרכיב הפלנקס היה משקל גדול בהרבה. סוגים חדשים של חיל רגלים, במיוחד חיל רגלים קל ובינוני המורכב מ[[פלטסטים]] ומשכירי חרב יעודיים הגדילו בצורה ניכרת את גמישות הצבאות ההלניסטיים.
החידושים שהתחיל בהם עוד פיליפוס הגדול, אך הגיעו למיצוי מלא בתקופה ההלניסטית היו שילוב סוגי פרשים שונים, מרכבות ו[[פיל מלחמה|פילים]].
רגלים בינוניים היו שלב ביניים בין הפלקנס הכבדה לרגלים הקלים. הם יכלו להלחם גם במערך צפוף וגם במערך מפוזר והצטיינו בדרך כלל בשטח משובש שלא התאים ללוחמת פלנקס. חיילים אלה היו נפוצים בכל הצבאות ההלניסטיים, אך בצבאות היווניים של [[הליגה האיטולית]] ו[[הליגה האכאית]] היו חלק גדול במיוחד מהצבא.
פרשים היו נפוצים בעיקר בממלכות הגדולות שיכלו לעמוד בהוצאה הכבדה הכרוכה בהחזקתו של חיל פרשים חזק. הפרשים הכבדים שימשו להבקעה ולהכרעה בעוד הקלים היו טובים למרדף, סיור, אבטחה והטרדת האויב. לצד הפרשים היו לחלק מהממלכות ההלניסטיות גם [[מרכבה (רכב)|מרכבות חרמש]] ופילים.
==אסטרטגיה==
| |||