תישית – הבדלי גרסאות

|שם=תישיתטישיט

|שם=המצודות העתיקות באואדאן,<br />שינגטי, תישיתטישיט ובוולאטה

'''תישיתטישיט''' ([[ערבית]] '''تيشيت'''; [[צרפתית]] '''Tichit''') היא עיירה קטנה מבוצרת ([[קסר]]) ב[[מחוז]] [[טכאנת]] (تكانت) במרכזה של [[מאוריטניה]]. תישיתטישיט ושלוש הערים האחרות, [[אואדאן]], [[שינגטי]] ו[[ולאטה]], הן ארבע הערים היחידות ששרדו במאוריטניה מאז [[ימי הביניים]]. הערים הוקמו לאורך נתיבי השיירות שחצו את ה[[סחר חוצה סהרה|סהרה]], ושימשו כמרכזי דת [[אסלאם|מוסלמיים]]. העיר התפתחה סביב [[מסגד]] ונבנו בה בתי מגורים למורים ולתלמידים, וכן מחסנים ואכסניות לסוחרים ולעוברי אורח. בתי העיר נבנו בצורה אופיינית כך שיוכלו להעניק מענה לתנאי ה[[אקלים]] ה[[מדבר|מדבריים]]. בשנת [[1996]] הכריז ארגון [[אונסק"ו]] על תישיתטישיט ועל שלוש ערי מצודות נוספות במדינה כעל [[אתר מורשת עולמית]].

העיר נוסדה בשנת [[1150]] ועיקר פרנסתה על גידול [[תמר מצוי|תמרים]] במטעים שמדרום לעיר. לפי המסורת שוכנת תישיתטישיט על [[תל]] בו התקיימו שבע ערים שונות זו אחר זו. ב[[המאה ה-11|מאה ה-11]] הייתה תישיתטישיט עיר [[ברברים (עם)|ברברית]] חשובה וב[[המאה ה-12|מאה ה-12]] נשלטה בידי שושלת [[מוראבט]] הברברית. העיר שכנה בשולי [[האיפרייה של ניז'ר]] על נתיב הסחר בין ולאטה לאואדאן, וב[[המאה ה-13|מאה ה-13]] עלתה חשיבותה בשל הסחר ב[[מלח ים|מלח]] שעבר דרכה. תישיתטישיט בוצרה ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] אך בשל מלחמות שבטים במאות ה-[[המאה ה-18|18]] וה-[[המאה ה-19|19]] עלה חלק ממנה באש. למרות מאבקים אלה, שמרה העיר על חשיבותה והייתה אחת הערים הגדולות בסהרה המערבית בסוף המאה ה-19, עת התגוררו בה כ-6,000 איש. אולם עם הירידה בהפקת המלח באזור היא שקעה ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]].

* [http://lexicorient.com/mauritania/tichit.htm אודות תישיתטישיט]