ויקיפדיה

אברך – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
ויקיזציה
שורה 1:
'''אַבְרֵךְ''' הוא כינוי מקובל בעולם ה[[ישיבה|ישיבות]] לצעיר בשנים הראשונות אחרי חתונתו, הלומד תורה במסגרת [[כולל]] במשך יום שלם או רובו. בהתאם לכלל המופיע ב[[פרקי אבות]] – "בן שמונה-עשרה לחופה", – האברכים הם בדרך כלל בני שמונה-עשרה עד סביבות 30 כשלושים.
האברך מוסיף עליו, מעבר ללימוד התורה שבו עסק עוד מלפני החתונה גם את עול הפרנסה והדאגה לאשתו ולבני ביתו.
 
==מקור השם==
מסופר ב[[תורה]] ([[בראשית]] פרק מ"א פסוקים ל"ט-מ"ה) ש[[פרעה]] התרשם מחכמתו ואופיו של [[יוסף]], לאחר שזה הצליח לפתור את חלומו בעניין הפרות הטובות והרעות והשבלים הרזות והשמנות. פרעה מינה אותו למשנה למלך והפקיד את הכלכלה לשליטתו. המצרים כינו אותו "[[אברך]]", כנראה כתואר שקשור למעמד המלכותי שקיבל.▼
 
▲מסופרבספר ב[[תורהבראשית]] ([[בראשית]] פרק מ"א, פסוקים ל"טלט-מ"המה) שמסופר כי [[פרעה]] התרשם מחכמתו ואופיו של [[יוסף]], לאחר שזה הצליח לפתור את חלומו בעניין הפרות הטובות והרעות והשבלים הרזות והשמנות. פרעה מינה אותו למשנה למלך והפקיד את הכלכלה לשליטתו. המצרים כינו אותו "[[אברך]]", כנראה כתואר שקשור למעמד המלכותי שקיבל.:
:"וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ:
{{ציטוט|תוכן=וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ: וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו '''אַבְרֵךְ''', וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם:"|מקור=[[s:בראשית (מא|בראשית מ"א, 42מב-43)מג]]}}
* על פי התרגומים וחלק מהמפרשים, משמעות השם הואהיא '''אב למלך''', שכן ב[[לטינית]] 'רקס' (REX) הוא מלך.<ref>{{הערה|1=תרגום אונקלוס, תרגום יהונתן, רש"י, רשב"ם</ref> .}}▼
* יש הטוענים שהדברכי המונח קשור מלשוןבלשון ברכיים ולהברכה, שקוראים לאנשים הבאים לפניו לכרוע בשל מעמדו הרם, כמו שמתואר במקרא הברכת [[גמל|גמלים]]ים, שהיא הורדתם על הברכיים לשם מנוחה.<ref>{{הערה|1=אבן עזרא, ספורנו, רש"י</ref> .}}▼
▲* על פי התרגומים וחלק מהמפרשים משמעות השם הוא '''אב למלך''', שכן ב[[לטינית]] 'רקס' (REX) הוא מלך.<ref>תרגום אונקלוס, תרגום יהונתן, רש"י, רשב"ם</ref>
* לפי ב[[בראשית רבה]] ([[s:בראשית רבה צ|פרשה צ', דרשג]]) לדברדרשו הואחז"ל את המונח תוך פירוקו כ[[הלחם]]: {{ציטוטון|אברך – '''אב''' בחכמה ו'''רך''' בשנים.}}, כלומר: בחכמתו הינוהוא כאב - כלומר (איש בוגר וזקן,) ומצד גילו הינוהוא רך בשנים - כלומר (צעיר), ובניגוד למצופה כבר בגיל צעיר יחסית יש בו חכמה כשל איש מבוגר.<ref>{{הערה|1=תרגום ירושלמי, רבינו בחיי, רש"י</ref>.}}▼
▲* יש הטוענים שהדבר קשור מלשון ברכיים ולהברכה, שקוראים לאנשים הבאים לפניו לכרוע בשל מעמדו הרם, כמו שמתואר במקרא הברכת [[גמל|גמלים]], שהיא הורדתם על הברכיים לשם מנוחה.<ref>אבן עזרא, ספורנו, רש"י</ref>
▲* לפי [[בראשית רבה]] צ', דרש לדבר הוא: '''אב''' בחכמה ו'''רך''' בשנים. כלומר בחכמתו הינו כאב - כלומר איש בוגר וזקן, ומצד גילו הינו רך בשנים - כלומר צעיר, ובניגוד למצופה כבר בגיל צעיר יחסית יש בו חכמה כשל איש מבוגר.<ref>תרגום ירושלמי, רבינו בחיי, רש"י</ref>
 
==מעמד האברכים בגולה==
אדם שכוחו גדול בלימוד תורה (היינו, בעיקר לימוד [[תלמוד]]) נחשב ביהדות מקדמת דנא לבן המעלה הגבוהה ביותר. לומד שהתבלט מנעוריו בחריפות שכלו וזיכרונו ובכוח לימודו כונה "[[עילוי (לימוד)|עילוי]]" ונחשב ל"שידוך" הרצוי ביותר, גם אם משפחתו הייתה דלה. המשך דרכם של המעולים שבלומדי התורה היה בתפקיד המכובד ביותר בקהילות היהודיות, זה של [[רב]] - משרת הציבור שתפקידיו העיקריים לענות על קושיות הציבור בשאלות הלכתיות, לשמש מורה ומדריך ללומדים, ולהעניק סעד רוחני לבני הקהילה. רוב הלומדים האחרים, נאלצו לחלק את זמנם בין עבודה ללימודים, כאשר הלימוד בוצע אחרי העבודה ובעתים נוספות שהוקדשו על–ידם ללימוד. ▼
 
▲אדם שכוחו גדול בלימוד תורה (היינו, בעיקר לימוד [[תלמוד]]) נחשב ביהדות מקדמת דנא לבן המעלה הגבוהה ביותר. לומד שהתבלט מנעוריו בחריפות שכלו וזיכרונו ובכוח לימודו כונה "[[עילוי (לימוד)|עילוי]]" ונחשב ל"שידוך" הרצוי ביותר, גם אם משפחתו הייתה דלה. המשך דרכם של המעולים שבלומדי התורה היה בתפקיד המכובד ביותר בקהילותב[[הקהילה היהודיות,היהודית|קהילות זה שלהיהודיות]]: [[רב]] -– משרת הציבור שתפקידיו העיקריים לענות על קושיות הציבור בשאלות הלכתיות, לשמש מורה ומדריך ללומדים, ולהעניק סעד רוחני לבני הקהילה. רוב הלומדים האחרים, נאלצו לחלק את זמנם בין עבודה ללימודים, כאשר הלימוד בוצע אחרי העבודה ובעתים נוספות שהוקדשו על–ידם ללימוד.
בשנות הגלות, כמעט ללא יוצא מן הכלל בעבר ובהווה, שימשו הלומדים לצד לימודיהם גם בעבודה כלשהי. החריג היחידי כמעט היו קהילות לומדים קטנות או [[ישיבה|ישיבות]] ב[[ארץ ישראל]], שנתמכו במידה כזו או אחרת על–ידי כספי תורמים.▼
 
▲בשנות [[הגלות]], כמעט ללא יוצא מן הכלל בעבר ובהווה, שימשו הלומדים לצד לימודיהם גם בעבודה כלשהי. החריג היחידי כמעט היו קהילות לומדים קטנות או [[ישיבה|ישיבות]] ב[[ארץ ישראל]], שנתמכו במידה כזו או אחרת על–ידי כספי תורמים.
 
==לימוד התורה כעיסוק בלעדי==
 
בימיב[[תקופת בית שני|ימי הגמרא]] לא הייתה מציאות שלומדי תורה נוטלים שכר מהציבור או מיחידים, ואלה שהתמסרו לתורה יכלו להרשות לעצמם לעשות זאת בגלל הון פרטי של משפחתם. במספר מקומות בתלמוד מופיע גינוי לאנשים שאינם מתפרנסים מיגיע כפם. ב[[מסכת ברכות]] אף נאמרטוען [[רבי חייא]] כי "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים." ([[s:ברכות ח א|תלמוד בבלי, ברכות ח' א']]).
 
בימי הרמבה[[רמב"ם]] (ב{{ה|מאה ה-12}}) היו שעזבו דרך זו ועשו את חוקי התורה ל"שררות מוכסים", כלשונו, ולכן גינה הרמב"ם את התופעה בחריפות שאין לה רע בשאר כתביו את התופעה. הוא מסכם זאת בספרו "[[משנה תורה]]", וכותב שאדם שמתפרנס מלימוד תורה כ"מחלל את ה'", "כיבה מאור הדת", ו"בזה את התורה".
 
במשך הדורות, הבחינו גדולי הרבנים וה[[פוסק]]ים, כי במצב העם בהיותו בגלות לא תיתכן אפשרות של עיסוק במלאכה וצמיחה תורנית משמעותית גם יחד. אדם שנאלץ לעמול לפרנסתו, לא יכול היה למצוא פנאי מספיק להתפתח בתורה. גם מי שמצא שעות ספורות לצורך זה, הריכוז הנדרש לעיון ההלכתי היה ממנו והלאה. מנהיגי העם הבחינו כי באופן זה יאבד עם ישראל את הסיכוי להצמיח גדולי תורה עבור הדורות הבאים. שיקולים אלו ואחרים גרמו לפוסקים להורות, כי מותר לעסוק בתורה תוך הסתמכות על פרנסה שיפרנסום אחרים. פוסקים אלו הסתמכו על הרמב"ם עצמו, שפסק בסוף הלכות שמיטה ויובל, כי שבט לוי לא זכה בנחלת ארץ ישראל "מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים... ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל ולעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעת את ה'... הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים '''ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזיכה לכהנים וללויים'''", שאף הם התקיימו מתמיכת העם ולא מעמל כפיהם.
 
על פי פסיקה זו, ממשיכים האברכים (ושאר [[בחור ישיבה|בחורי הישיבה]]) לעסוק בתורה ללא עיסוק בפרנסה, מתוך אמונה שבכך הם מביאים את הזכות לקיום העולם בכלל והיהדות בפרט.
 
האברכים כנשואים מחויבים כחלק מהתחייבותם לנשותיהם לפרנס אותן. אולם חינוך הצעירות במוסדות [[חרדים|חרדיים]] מקנה לנערה הנישאת השקפת עולם שאומרת שערכה של תורה ולימודה הוא גבוה, לכן מקבלות הנשים על עצמן את העול של גידול הילדים ושאר מחויבויות הבית, וכן יוצאות לעבוד ונושאות בעול הפרנסה.
 
בישראלב[[ישראל]] על האברך להתמודד לא רק עם עול הפרנסה, אלא גם עם חובת השירות ב[[צה"ל]]. לשם דחיית חובה זו נוצר הסדר "[[תורתו אומנותו]]", שרבים מהאברכים נכללים בו.
 
==ראו גם==
* [[פרנסה מלימוד תורה]]
 
== הערות שוליים ==▼
<references />
 
== קישורים חיצוניים ==
{{מיזמים|ויקימילון=אברך}} ▼
{{מקראגשר|avrech|1}}
 
▲== הערות שוליים ==
▲{{מיזמים|ויקימילון=אברך}}
{{הערות שוליים}}
 
[[קטגוריה:תארים ותפקידים יהודיים]]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/אברך"