הסימפוניה השישית של בטהובן – הבדלי גרסאות

ה[[קודה]], אשר כונתה על ידי [[אנטוני הופקינס (מלחין)|אנטוני הופקינס]] "הקטע המוצלח ביותר בסימפוניה, באופן שניתן להתווכח עליו" מתחילה בשקט ולאט לאט בונה את הסיום הנלהב בה מנגנת כל ה[[תזמורת]] (למעט [[פיקולו]] ו[[טימפני]]), עם ה[[כינור|כינורות]] הראשונים המנגנים [[טריולה|טריולות]] מהירות בקצה הגבוה של [[מנעד|מנעדם]]. המעבר הנסער שבא בסופו המרמז על סוג של תפילה, נכתב על ידי בטהובן בתור pianissimo, sotto voce ([[דינמיקה (מוזיקה)|שקט מאוד]], תת-קול); מרבית המנצחים מאטים את הטמפו במעבר זה. לאחר מוטיב קצרצר המתאר את [[שקיעה|שקיעת השמש]], הסימפוניה מסתיימת עם שתישני [[אקורד|אקורדים]] מודגשים.