הבדלים בין גרסאות בדף "קסת דיו"

נוספו 677 בתים ,  לפני 12 שנים
מ
המשך עבודה - מויקיגרמנית ומהמקורות שב"קישורים חיצוניים"
(המשך עבודה, מויקיגרמנית ומהמקורות המצויינים בערך)
מ (המשך עבודה - מויקיגרמנית ומהמקורות שב"קישורים חיצוניים")
מקורה של קסת הדיו לוט בערפילי הזמן. בין קסתות הדיו הראשונות היו כלים מ[[קרן (זואולוגיה)|קרן]] [[פרה|שור]] ללא כל עיטורים, שמטרתן פונקציונלית בלבד. בתקופת [[רומא העתיקה]] כבר היו קסתות [[ארד]] מעוטרות. בישראל התגלו ב[[ארכאולוגיה#חפירות|חפירות]] הצלה ב[[שועפט]], על הכביש ל[[רמאללה]], קסתות דיו מעוטרות מ[[חרס]] מ[[המאה השנייה]] ‏‏<ref>דבורה א' סקלר-פרנס, ‏[http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.asp?id=179&mag_id=110 ירושלים, שועפט, כביש רמאללה]‏, בגיליון 117 (2005) של "חדשות ארכיאולוגיות"</ref>.
 
ב[[ימי הביניים]] יכולת הכתיבה היתה נחלת מעטים. בני ה[[אצולה]] לא כתבו בעצמם אלא השתמשו ב[[לבלר (מקצוע)|לבלר]]ים וקסתות הדיו היו בדרך כלל פשוטות, עשויות [[עץ (חומר גלם)|עץ]], [[מתכת]] או זכוכית. עם התגברות ה[[אוריינות]] בסוף ימי הביניים הפכה קסת הדיו ל[[סמל סטטוס]] אצל בני האצולה ואף בקרב סוחרים ובעלי מלאכה מצליחים. קסתות דיו הפכו להיות מפוארות, ועוצבועוצבו כחלקוצופו ממערכותבין מעוטרותהשאר ומפוסלותבפורצלן, של[[קרן ציוד(זואולוגיה)|קרן]], לשולחן[[שנהב]], כתיבה[[שריון (זואולוגיה)|שריון]] [[צב]], כסף ו[[זהב]]. כמו מוצרי צריכה אחרים, עיצובן הושפע מהאופנה ומהתרבות בה יוצרו.
 
בתקופה זו החלו לעצב מערכות מעוטרות ומפוסלות של ציוד לשולחן כתיבה. מערכות אלו כללו פעמים רבות בנוסף לקסת גם תיבת [[חותם|חותמות]], כלי עם אבקה סופגת (שפוזרה על הנייר לאחר הכתיבה בעוד הדיו רטוב כדי למנוע מריחתו, ונאספה חזרה אל תוך הכלי כשהדיו יבש) ותאים ל[[דונג]]-חותם ולקולמוסים.
 
ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] היו ב[[ארצות הברית]] עשרות יצרני קסתות.
 
שולחנות בבתי הספר כללו חור בו הונחה קסת הדיו (או בקבוקון דיו) כדי לאבטח אותה.