רמח"ל – הבדלי גרסאות

הוסרו 39 בתים ,  לפני 13 שנים
מ
←‏הפולמוס: עוד שיפורים
מ (←‏הפולמוס: תיקונים ענייניים ולשוניים)
מ (←‏הפולמוס: עוד שיפורים)
במהלך ארבע השנים הבאות שרר שקט בין הצדדים. רמח"ל עסק בלימוד עם תלמידיו ובחיבור ספרים בעברית שאינם בשפה קבלית. בשנים אלו פיתח את משנתו העיונית וספריו אינם בלשון קבלית אלא בלשון פילוסופית.
 
ב[[כ"א בשבט]] [[ה'תצ"א|תצ"א]] נישא רמח"ל ב[[מנטובה]] עם צפורה פינצי, בתו של רב העיר רבי דוד פינצי. הוא שב להתגורר בפדובה, ובסוף ה'תצ"ד (1734) פנה לרבו על מנת לקבל רשות והסכמה להדפיס ב[[אמסטרדם]] את ספרו "חוקר ומקובל", שהוא ספר הבנוי בצורת ויכוח ומיועד להוכיח את אמיתות תורת הקבלה. לאחר שעיין בספר התיר באסאן לרמח"ל להדפיסו, ורמח"ל עמד לצד לאמסטרדם דרך [[ורונה]] ו[[לוזאן]]. השמועה הגיעה במהירות לוונציה, ורבני העיר חוללו שערורייה סביב הטענות כי פרסום הספר מהווה הפרה של השבועה, כי רמח"ל פתח את ארגז כתביו והעתיק ממנו את ספריו, כי רמח"ל ממשיך בכתיבת חיבורים אסורים, ולבסוף הטענה כי הוא עוסק בכשפים ובהשבעת כוחות הטומאה. מערכה זו עוררה הד ברחבי אירופה, ועוררה שנית את רבי משה חגיז ואת רבי [[יעקב עמדין]] נגד רמח"ל. רמח"ל הכחיש את כל ההאשמות נגדו, אך בעוברו ב[[פרנקפורט]] בדרכו לאמסטרדם הובא רמח"ל בפני רב העיר, רבי יעקב פופרש כ"ץ, שאילץ את רמח"ל להודות בפני בית-דין כי הפר את שבועתו, ולהשבע עליה שנית. לאחר מכן נשלחה, בהסכמתשעזב רמח"ל, תיבתאת כתביופרנקפורט מפדובהנשלחה לפרנקפורט- (רמח"לבהסכמתו כבר- עזבתיבת אתכתביו פרנקפורט)מפדובה אל רבי יעקב כ"ץ, שדן את הכתבים לקבורה ואת מיעוטם לשריפה. עותקים בודדים של חלק מספרי רמח"ל שרדו בכתבי יד, ומהם התפשטו והועתקו בסתר עד להדפסתם במחצית השניה של המאה ה-20.
 
===תקופת חייו האחרונה===
32

עריכות