באלדור פון שיראך – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט מוסיף: simple:Baldur von Schirach |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 16:
בשנת [[1938]] הגיע שיראך לביקור בבגדאד כאורח "אל פתווה" (ערבית: الفُتُوَّة), תנועת הנוער של עיראק הפרו-נאצית, שהשתתפה מאוחר יותר בפוגרום [[הפרהוד]].
שיראך התגייס לצבא בשנת [[1940]] ושירת ב[[צרפת]] חודשים מספר. בתקופה קצרה זו איבד את השליטה בהיטלריוגנד לטובת פעיל בשם [[ארתור אקסמן]]. כניחומים מינה אותו היטלר לגאולייטר (מפקד מחוז) של [[וינה]], תפקיד בו שירת עד תום [[מלחמת העולם השנייה]]. במהלך כהונתו בווינה שיראך דחף לגירוש תושביה היהודיים למזרח<ref>[[איאן קרשו]], '''היטלר - נמסיס: 1936-145''', עמ' 318-319</ref>, חינו סר בעיני היטלר כאשר הציע שמדיניות מתונה יותר ב[[אוקראינה]] יכולה להתאים יותר לצרכים של גרמניה ולאחר שאשתו הביע מחאה באוזני היטלר על היחס כלפי נשים יהודיות ב[[אמסטרדם]] שהיא הייתה עדה אליו<ref>שם, 505-506</ref>.
שיראך נאסר בשנת [[1945]] והועמד לדין ב[[משפטי נירנברג|משפט פושעי המלחמה בנירנברג]]. במשפטו הביע [[חרטה]], וגינה את היטלר ואת הנאציזם. כן ניסה להראות כי מחה בפני [[מרטין בורמן]] על השמדת היהודים, אם כי הודה כי מגיל צעיר היה אנטישמי קנאי, בעקבות קריאת ספרו של [[הנרי פורד]], "היהודי הבינלאומי". הוא נמצא אשם ב"קשירת קשר לעשיית מלחמה תוקפנית תוך הפרת הסכמים בינלאומיים" וב"פשעים כנגד האנושות", ונדון לעשרים שנות מאסר בכלא שפנדאו ב[[ברלין]].
שיראך שוחרר ממאסרו בשנת [[1966]] ובשנת [[1967]] פרסם את זכרונותיו המוכתרים "האמנתי בהיטלר". שיראך מת בשנת [[1974]].
== הערות שוליים ==
<references />
{{מיון רגיל:שיראך, באלדור}}
| |||