הבדלים בין גרסאות בדף "בתי המחסה מגדלנה"

הוסרו 37 בתים ,  לפני 10 שנים
מ
המשך שכתוב
מ (תחילת שכתוב)
מ (המשך שכתוב)
הכנסייה באירלנד שמה את ידה במהרה על בתי המחסה ואט אט הפכו בתי המחסה שיועדו בתחילה לטווח קצר בלבד למוסדות ארוכי טווח. דיירות בית המחסה, אותן בנות החוזרות בתשובה, נדרשו לעבוד בעיקר ב[[מכבסה|מכבסות]], ותפוקת עמלן ניתנה להן חלקית כתמריץ לעשייה וחלקית בעצם עזיבתן את בית המחסה.
 
עם התרחקותה של תנועת מגדלנה מרעיונותיה ההתחלתיים - "הצלת" נשים העוסקות בזנות מהרחוב ושילובן במוסד תעסוקתי הולם, לבשו בתי המחסה יותר ויותר צורה של [[כלא]] ופחות של בתי מחסה. ה[[נזיר|נזירות]] המשגיחות על החוסות הונחו להשתמש באמצעים קיצוניים על-מנת להרתיע נשים מלעזוב, תוך כדי עידודן [[חזרה בתשובה|לחזור בתשובה]] במקום. לדוגמה, קהילת האחיות של מיזריקורדיי מתוארת על ידי "[[האנציקלופדיה הקתולית]]" כך:<br />
{{ציטוט| תוכן=בקבלת מטופלות, לא תתגלה כל [[אפליה]] שהיא בנוגע לדת, לצבע או ללאום. לאחר החלמתן, המבקשות להיוותר בבית מושמות תחת אחות מיוחדת וידועות כ"בנות [[מרגרט הקדושה]]". הן מאמצות השקפה דתית מסוימת, אך אינן מקבלות על עצמן כל מחויבויות דתיות שהן. אם מבקשות הן להיוותר במנזר, לאחר תקופת מבחן הן מורשות להיהפך מגדלנות, ולבסוף לנדור את נדרי מסדר מגדלנה.|מרכאות=כן}}
 
רישומים מראים כי בתחילתה של תנועת מגדלנה, רבות התקבלו למוסד ועזבו על דעת עצמן. [[לו אן דה קונזו]] כותבת בספרה: "חינוך מחדשReform, הקלהRespite, פולחןRitual: ארכאולוגייתAn מוסדותArchaeology of Institutions; חברתThe Magdalene מגדלנהSociety שלof פילדלפיהPhiladelphia, 1800-1850", כי הנשים "חיפשו מקלט והקלה על מחלה, על כלא או על בית-מחסה, על משפחה אומללה, על גברים מתעללים או על נסיבות כלכליות ירודות."
 
עקב עברן של הנשים בזנות, הן נחשבו כמכות על חטא: "האישה אשר מעולם לא ידעה זוהמת מחשבה זדונית יחידה – האישה אשר חזה בתוליה מעולם לא נחצה על ידי צל מחשבת חטא! – האישה הנושמת טוהר, תמימות וחן, מקבלת את האישה אשר הבל פיה הנו מגפת ה[[גיהנום]]!"‏‏<ref>‏Frances (קתריונה קלירFinnegan, "נזירות''Do באירלנדPenance שלor המאהPerish: התשע-עשרה,A ע'Study 153;of צוטטMagdalene מפיניגן,Asylums עin Ireland'' (2001), p. 20.)‏</ref>
 
עד שנות השבעים של המאה ה-20, נדרשו הנשים לפנות למשגיחות - ללא התחשבות בגיל – כ"אמא", ונקראו "ילדות". כפי שנכתב על ידי [[כומר]] ב-[[1931]]: "ייתכן כי תהא זו בלבד טירונית עטופה לבן, ללא כל נדרים עד כה; וייתכן כי תהא זו חוזרת בתשובה לבנת-שיער, זקנה, המשיבה ל[[אל]] אך משקעי חיי חטא. אין זה משנה. בבית 'הרועה הטוב', לעולם תהא האחת ה'אמא', בעוד האחרת היא תמיד ה'ילדה'." (פיניגן‏‏<ref>‏שם, עעמ' 42.)‏</ref>
 
על-מנת להשליט סדר ולשמור על אווירה נזירית, נדרשו הנשים לשמור על דממה מוחלטת במשך מרבית שעות היום. "'חוק הדממה' היה חוק עיקרי בחיי הנשים עד המחצית השנייה של [[המאה ה-20]]." (פיניגן, ע' 24.) [[ענישה גופנית]] רווחה, ותוקפנות סבילה זכתה להתעלמות: "מזג זעפני, המובע לעתים תכופות על ידי סירוב לאוכל, מטופל בצורה הטובה ביותר בשתיקה. כאשר נערה מתעוררת לעובדה שאף-אחד לא שם לב, ואינו מוטרד (ככל הנראה, לפחות) בגלל הרעבתה העצמית, היא מתייאשת מסבלות הקדושים שכפתה על עצמה ולומדת היגיון מהו."‏‏<ref>‏Arthur J. S. Maddison, ''Hints on Rescue Work, A Handbook for Missionaries and Superintendants of Homes'' (1898), מצוטט שם, עמ' 31.‏</ref>
:"מזג זעפני, המובע לעתים תכופות על ידי סירוב לאוכל, מטופל בצורה הטובה ביותר בשתיקה. כאשר נערה מתעוררת לעובדה שאף-אחד לא שם לב, ואינו מוטרד (ככל הנראה, לפחות) בגלל הרעבתה-העצמית, היא מתייאשת מסבלות הקדושים שכפתה על עצמה ולומדת היגיון מהו." (ארתור ג'. ס. מדיסון, "רמזים על עבודת הצלה, ספר שימוש עבור מיסיונרים ועבור מנהלים בכירים של בתים" ([[1898]]); צוטט מפיניגן, ע' 31.)
 
עם השנים, החלו להישלח לבתי- המחסה [[משפחה חד-הורית|אמהות לא נשואות]], נשים [[מאותגרות-התפתחותית]] ונשים אשר עברו [[התעללות]]. לעתים נשלחו אף נערות צעירות אשר נחשבו לפלרטטניות יתר על המידה. התופעה בה רבים בעלי "אי-תפקוד חברתי" לכאורה שולחו לבתי-המחסה, רווחה באותה תקופה גם בבתי המחסה בבריטניה וגם בבתי המחסה באירלנד.
 
בדרך כלל, הובאו הנשים לבתי המחסה לבקשת קרובי משפחה או כמרים. מהרגע שבו החל התהליך, ללא קרוב משפחה בעולם החיצון שיבוא לחלצן, נותרו חלק מהנשים בבתי- המחסה למשך שארית חייהן, ומרביתן נאלצו לנדור נדרי דת.
 
[[תמונה:Magdalen-asylum-england.jpg|ממוזער|300px|מכבסת מגדלנה בבריטניה, המאה ה-20 המוקדמת]]
בהתחשב בערכים השמרניים באירלנד בכל הנוגע למיןל[[מיניות|מין]], בתי- המחסה מגדלנה היו מוסד חברתי מקובל למדי עד המחצית השנייה של המאה ה-20. היעלמותם התרחשה כתוצאה משינויי ערכים ומוסכמות חברתיות או כפי שיאמרו אחרים, עם חדילת רווחיותם. "ייתכןפרנסס פיניגן, שחקרה את הנושא, סבורה כי התגלותהייתכן שלשהמצאת [[מכונת כביסה|מכונת הכביסה]] הייתההיא אמצעישהובילה, לסגירת המכבסות הללו כשינוי גישותלמעשה," על-פילסגירת פרנססבתי פיניגןהמחסה.
 
שילוחן של נשים "בלתי צפויות" לבתי-המחסה מגדלנה היווה דוגמה לתופעה הידועההמוגדרת בקרבעל הדוגליםידי חוקרים ב[[פמיניזם|פמיניסטים]], בה החשד לבדו להתנהגות מינית בלתי הולמת מצד נשים, גורר עונש כבד מזה של התנהגות מינית בלתי הולמת וממשית מצד גברים.
בהתחשב בערכים השמרניים באירלנד בכל הנוגע למין, בתי-המחסה מגדלנה היו מוסד חברתי מקובל למדי עד המחצית השנייה של המאה ה-20. היעלמותם התרחשה כתוצאה משינויי ערכים ומוסכמות חברתיות או כפי שיאמרו אחרים, עם חדילת רווחיותם. "ייתכן, כי התגלותה של [[מכונת כביסה|מכונת הכביסה]] הייתה אמצעי לסגירת המכבסות הללו כשינוי גישות," על-פי פרנסס פיניגן.
 
שילוחן של נשים "בלתי צפויות" לבתי-המחסה מגדלנה היווה דוגמה לתופעה הידועה בקרב הדוגלים ב[[פמיניזם]], בה החשד לבדו להתנהגות מינית בלתי הולמת מצד נשים, גורר עונש כבד מזה של התנהגות מינית בלתי הולמת וממשית מצד גברים.
 
== חשיפה ==
הדברקיומם סימןשל אתבתי-המחסה ירייתלא הפתיחהזכה לתשומת-לב מרובה עד שנת [[1993]], כאשר מסדר נזירות ב[[דבלין]] מכר חלק משט המנזר לאיש נדל"ן. במנזר התגלו קבריהן הלא מסומנים של 155 חוזרות בתשובה. הקברים אשר הוצאו מן האדמה, עברו שריפה ונקברו שנית בקבר משותף. הדבר עורר שערורייה ציבורית. ב-[[1998]] שודר הסרט התיעודי "מין באקלים קר" ב[[ערוץ 4]]בטלוויזיה הבינלאומיהבריטית, אשר הציג ראיונות עם דיירות בתי- המחסה מגדלנה לשעבר [[מרי נוריס]], [[ג'וזפין מק'רתי]] ו[[מריומרי-ג'ו מק'דונה]], שהעידו על התעללות מינית, פסיכולוגית וגופנית מתמשכת, בזמן היותן בבידוד מהעולם החיצון למשך זמן בלתי- מוגדר. כמו כן, תנאי המנזרים ואופן הטיפול בדיירותיהם הוצגו בסרט קולנוע עטור השבחים "[[האחיות מגדלנה]]" ([[2002]]), אשר נכתב ובוים על ידיבידי [[פיטר מולאן]].
 
ב-[[1999]], דוגמאות דומות של התעללות דווחו ב[[בתי-הספר התעשייתיים]] של אירלנד, כאשר קבוצה מתוכם נחשפה בערוץ אירי, על ידי הכתבת [[מרי רפטרי]]. עם זאת, למרות מפגש הוועדה הממשלתית לחקר התעללות בילדים, עלו בתוהו המאמצים להשגת פיצוי עבור קורבנות המערכת.
קיומם של בתי-המחסה לא זכה לתשומת-לב מרובה עד שנת [[1993]], כאשר מסדר נזירות ב[[דבלין]] מכרו חלק ממנזרם לאיש נדל"ן, בו התגלו קבריהן הלא-מסומנים של 155 חוזרות בתשובה. הקברים אשר הוצאו מן האדמה, עברו שריפה ונקברו שנית בקבר משותף.
הדבר סימן את יריית הפתיחה של שערורייה ציבורית. ב-[[1998]] שודר הסרט התיעודי "מין באקלים קר" ב[[ערוץ 4]] הבינלאומי, אשר הציג ראיונות עם דיירות בתי-המחסה מגדלנה לשעבר [[מרי נוריס]], [[ג'וזפין מק'רתי]] ו[[מרי-ג'ו מק'דונה]], שהעידו על התעללות מינית, פסיכולוגית וגופנית מתמשכת, בזמן היותן בבידוד מהעולם החיצון למשך זמן בלתי-מוגדר. כמו כן, תנאי המנזרים ואופן הטיפול בדיירותיהם הוצגו בסרט קולנוע עטור השבחים "[[האחיות מגדלנה]]" ([[2002]]), אשר נכתב ובוים על ידי [[פיטר מולאן]].
 
ב-[[1999]], דוגמאות דומות של התעללות דווחו ב[[בתי-הספר התעשייתיים]] של אירלנד, כאשר קבוצה מתוכם נחשפה בערוץ אירי, על ידי הכתבת [[מרי רפטרי]]. עם זאת, למרות מפגש הוועדה הממשלתית לחקר התעללות בילדים, עלו בתוהו המאמצים להשגת פיצוי עבור קורבנות המערכת.
 
== קישורים חיצוניים ==
 
* פרנסס פיניגן: "חזרי בתשובה או גוועי. חקר בתי-המחסה מגדלנה באירלנד" ([[2001]]). [http://www.dopenanceorperish.com/ האתר הרשמי].
* מרי רפטרי ואחרים: "סבלו הילדים הקטנים: הסיפור הפנימי של בתי-הספר התעשייתיים של אירלנד." ISBN 0826413374.
 
== הערות שוליים ==
<references />
 
[[קטגוריה:אירלנד: היסטוריה]]
62,573

עריכות