הגנת אי-שפיות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קט', קצרמר |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 5:
הגנת אי שפיות מבוססת בדרך כלל על הערכה של מומחים ב[[פסיכיאטריה משפטית]], ולפיה הנאשם לא היה מסוגל להבחין בין טוב לרע בעת שביצע את מעשה הפשע. במערכות משפט מסוימות קיימת דרישה שבתהליך הערכת המומחה תינתן הדעת אף בשאלה האם הנאשם היה מסוגל לשלוט על התנהגותו בעת ביצוע העבירה.
==לקריאה נוספת==
===הגנת אי שפיות בדין הישראלי===
* י' קדמי, '''על סדר הדין בפלילים'''. תל-אביב: דיונון, תשס"ח-תשס"ט.
* עדי פרוש, אי-שפיות, היעדר שליטה וסעיף 34 ח של חוק העונשין (תיקון מס’ 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), תשנ"ד- 1994. '''עיוני משפט''' 1997;כ"א(1):139-171.
* דוד א. כהן, אחריות מופחתת ואי-שפיות במשפט הישראלי: סקר פסיקה ישראלית קיימת וחקיקה חדשה. '''שיחות: כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה''' 1995;{{כ}}10(1):60-65.
* [[מרדכי קרמניצר]], נטל השכנוע בעילות אי-שפיות ושכרות. '''הפרקליט''' 1977;ל"א:465-484.
* [http://elyon1.court.gov.il/files/03/730/044/A10/03044730.a10.pdf ע"פ 4473/03 מארק שטרייטנר נ' מדינת ישראל]. {{PDF}}
{{קצרמר|חוק ומשפט}}
| |||