טכנה – הבדלי גרסאות

 

את ה"טכנה" במשמעותה זו ניתן למצא בדיונים על אמנות, של מייסדי ההגות המערבית, כגון; אפלטון על השראת המשוררים: "הם מפיקים מילים אלה, לא בזכות "טכנה" (מיומנות) כלשהיא, אלא בזכות כח אלוהי". ואריסטו שרשימת האמנים בכתביו כורכת מפורשות את הפסל עם הסנדלר, קובע כי להיות אמן טוב ומיומן פירושו לבצע את "תפקידו הייחודי" וכי "אמנות היא כושר יצירה מתוך שיקול דעת". [הבהרה ל"סוגיית המלאכות" נמצאת ב"שמונה פרקים" לרמב"ם, בדיונו על "השכל המעשי"].

 

ה"טכנה" כהגדרת האמנות, לא היטיבה עם המוניטין של "עולם האמנות" דאז, וזאת, בשל הפקעת ההישג האנושי-אישי מפרמטרים בלתי- מדידים כ"השראה", "יחודיות" ו"רגשות", קבורתם כ"אלמנט שגעוני" או כ"אינטרוונציה אלוהית" והקרבתם על מזבח הטכניקה והאימונים הסזיפיים.