לוחמה בתקופה ההלניסטית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט מוסיף: es:Ejército helenístico |
מ בוט החלפות: הייתה ; ישות; ייעודי; דמיון; אידאולוג; קלאופטרה; |
||
שורה 4:
==התקופה ההלניסטית==
{{הפניה לערך מורחב|התקופה ההלניסטית}}
התקופה ההלניסטית היא פרק זמן בהיסטוריה האנושית ממותו של [[אלכסנדר הגדול]] בשנת 323 לפנה"ס ועד התאבדותה של המלכה ההלניסטית האחרונה, [[
כיבושיו של אלכסנדר הגדול שכללו את ה[[פוליס|פולייס]] היווניים, שטחי [[האימפריה הפרסית]] וחלקים מ[[הודו]] במזרח, יצרו [[אימפריה]] רחבת ידיים. הממלכות שנוצרו עקב פירוקה הושפעו רבות מ[[תרבות יוון העתיקה]] ויחד עם התרבויות המקומיות יצרו את ה[[התרבות ההלניסטית]].
שורה 15:
צבא הלניסטי טיפוסי כלל שני יסודות עיקריים: [[חיל רגלים]] שהתחלק ל[[חיל רגלים קל|קל]], [[חיל רגלים בינוני|בינוני]] ו[[חיל רגלים כבד|כבד]] ו[[פרשים]] שגם הם התחלקו ל[[פרש קל|קלים]] ול[[חיל פרשים כבד|כבדים]]. החיילים גויסו משני מקורות: [[מיליציה]] וגיוסי אד הוק בשעות דחק ומשבר וצבא קבע שמקורו ב[[שכיר חרב|שכירי חרב]] ובחייבי גיוס.
אופי הצבאות השתנה בהתאם לאזור הגאורפיה, התנאים ההיסטוריים שקדמו ליצירת
בתקופה ההלניסטי היווה הפלנקס כ-50% אחוז מכוחות הרגלים בשל צבא השדה ההלניסטי<ref>ראו את פירוט הכוחות ההלניסטים בקרבות גדולים דוגמת [[קרב אפסוס]], [[קרב רפיח]], [[קרב מגנסיה]] ואחרים</ref> לעומת צבאות יווניים קלאסים שבהם למרכיב הפלנקס היה משקל גדול בהרבה. סוגים חדשים של חיל רגלים, במיוחד חיל רגלים קל ובינוני המורכב מ[[פלטסט]]ים ו[[שכיר חרב|משכירי חרב]]
החידושים שהתחיל בהם עוד פיליפוס הגדול, אך הגיעו למיצוי מלא בתקופה ההלניסטית היו שילוב סוגי פרשים שונים, מרכבות ו[[פיל מלחמה|פילים]]. הפילים הוצבו בדרך כלל באגפים או בחזית המערך. לעתים נדירות שילבו את הפילים בין גושי הפלנקס. יעילותם של הפילים הייתה גבוהה במיוחד כשניצבו מול אויב שלא הכיר אותם או נגד פרשים. שימוש נוסף בפילים שהיה נפוץ יותר היה בהגנה. הפילים הוצבו בנקודות אסטרטגיות בשדה הקרב כדי למנוע הסתערות, בעיקר של פרשים כי הסוסים נרתעו ממראה הפילים ומריחם.
שורה 28:
==אסטרטגיה==
המלחמות היו לרוב מוגבלות בהיקפן ונוהלו בדרך כלל עד להכרעה טקטית ולא הייתה שאיפה להשמיד לחלוטין את האויב. שיטת ה[[אדמה חרוכה|אדמה החרוכה]] גם כן לא הייתה מקובלת בדרך ומטרת המלחמה הייתה בדרך כלל השגת שלל ויוקרה מדינית ולא דתית או
חלק נכבד מהאסטרטגיה הוקדש לכיבוש מקומות מבוצרים ושמירה עליהם. [[מבצר|מבצרים]] וביצורים אחרים הוקמו במקומות אסטרטגיים ושוכן בהם חיל מצב מתאים עם אספקה גדולה שהייתה יכולה להספיק לזמן ארוך. לצורך כך הוקמו מושבות חיילים הידועות בשם [[קאטויקיה]] שהיו יכולים לעזור בהגנה על המבצר או לתגבר את חיל המצב בפשיטות מחוץ לחומות.
שורה 35:
[[תמונה:Macedonian Phalanx.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פלנקס - המערך הטיפוסי של חיל רגלים כבד בתקופה ההלניסטית]]
בקרב עצמו הוצב בדרך כלל הפלנקס במרכז המערך מימינו ומשמאלו כוחות קלים ופרשים, מלפניו כוחות קלים נוספים החמושים בכלי הטלה שונים. מטרת האחרונים
הטקטיקה התפתחה מהטקטיקה היוונית הקלאסית של התנגשות גושי פלנקס גדולים. הפלנקס היוונית הקלאסית לא הייתה מחולקת, לרב ליחידות משנה (למעט ב[[הצבא הספרטני|צבא הספרטני]] ותקופת הזהר ב[[תבאי]]). הפלנקס ההלניסטית, לעומת זאת, חולקה ליחידות משנה קבועות שהקנו לה גמישות רבה יותר בשדה הקרב. למרות חלוקת הפלנקס ליחידות משנה, עדיין המבנה היה מסורבל יחסית ולא נח לתרמון בגלל הצורך לשמור על שורות קבועות כדי שצורת הקיפוד שאיפיינה את הפלנקס לא תתפזר. בצירוף לרומח הארוך שהקשה על תמרונו של החייל היה מבנה הפלנקס מוצק, אך פגיע להתקפות באגפיו ובעורפו. בעיה נוספת הציב שטח משובש קשה למעבר. ההליכה בשטח כזה פערה פרצות בשורות החיילים ואויב זריז יכול היה לנצל זאת כדי לחדור בין הרמחים. ויתור על הרומח היה אפשרי, אך לא פרקטי היות שחרבו של פלנגיט הייתה קצרה מאוד ולא התאימה ללוחמת פנים מול פנים בשדה הקרב.
|