יוסף חנני – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
'''יוסף חנני''' (נולד ב-[[8 בדצמבר]] [[1908]], נפטר ב-[[18 באפריל]] [[1988]]) היה [[סופר]] ו[[מחנך]].
חנני נולד בו[[וילנה]] למנחם ורבקה, אח למשורר גרשון חנני ולסופר הילדים ישראל חנני, ולמד בגימנסיה תרבות בעיר. ב[[מלחמת העולם הראשונה]] נדד עם משפחתו ל[[חרקוב]] ול[[סיביר]]. לאחר מכן חזר לווילנה להמשך לימודיו. בשנת [[1925]] עלה עם בני משפחתו לארץ ישראל והחל לעבוד בפרדסי פתח-תקוה. במקביל, למד חנני בבית המדרש העברי למורים ב[[ירושלים]]. לאחר סיום לימודיו עבד חנני כמורה בחדרה, ב[[הולנד]] כשליח [[החלוץ]] ובפתח תקווה. בהמשך הוא ניהל בית ספר, שימש מפקח על בתי הספר ב[[תל אביב]], הרצה למחנכים במקצוע ספרות עברית וכללית וייסד את בית הספר של מפעל החשמל
לאורך השנים כתב חנני עשרות ספרים, ייסד וערך במשך שנים רבות את הקובץ הספרותי "קטיף", הרצה על ספרות ברחבי הארץ והיה חבר ועד אגודת הסופרים העברים ומועצת הסופרים. היסוד הדומיננטי ביצירתו הוא המאבק בסבל. האדם, בכל חולשתו, נכשל ונענש. הרקע לסיפוריו הם חיי היישוב בארץ משנות השלושים ואילך. המקומות שבהם מתרחשים הסיפורים הם [[ירושלים]], [[פתח-תקוה]] וישובים אחרים. ביצירות השונות משתקף המאבק בין האידאלים לעולם המעשה, ובין חיי אושר והתרוממות רוח לבין יאוש ובדידות.
| |||