הסימפוניה התשיעית (מן העולם החדש) של דבוז'אק – הבדלי גרסאות

היצירה נפתחת באדג'ו חרישי, הנקטע בתרועת קרנות בטוניקה. התרועה מתחילה בספורצנדו ויורדת מיד לפיאניסימו. הנושא עובר מ[[כלי מיתר]] אל [[כלי נשיפה מעץ]], אך נקטע כבר בתיבה התשיעית במטחי [[דינמיקה|פורטיסימו]] קצרים ומקוטעים, היוצרים מתח לקראת הבאות. החלילים והאבובים ממשיכים ב[[תאוריית המוזיקה - מונחים|סטקטו]] מהיר, שוב [[דינמיקה|פיאנו]], על רקע [[תאוריית המוזיקה - מונחים|טרמולו]] חרישי בוויולות, שאליהן מצטרפים שאר כלי המיתר. המבוא מסתיים בתיבה 22 בטרמולו של הכינורות והוויולות, העובר בבת אחת מ-4/8 ל-2/4 ומאדג'ו לאלגרו מולטו. הנושא עובר בחילופין מהירים בין [[כלי נשיפה ממתכת]], כלי נשיפה מעץ וכלי מיתר, ומסימן המקום 2 הוא דועך בהדרגה עד לפיאניסיסימו בהכנה לכניסת הנושא השני בסימן 3, בסולם סול מינור. לנושא זה, המופיע תחילה בחלילים ובאבובים ובהמשך בכלי המיתר, אופי ברור של מחול עממי [[צ'כיה|צ'כי]]. בסימן 5 מופיע הנושא השלישי בחליל סולו, בסולם סול מז'ור, עובר לכלי המיתר ומגיע לשיא ברצף [[אקורד]]ים בפורטיסימו בכל כלי התזמורת שהמשכו, לאחר סימן החזרה בפיתוח סוער בכלי המיתר והנשיפה לסירוגין, משובץ בתרועות קרן וחצוצרה. בסימן 10 חלים שינויי [[סולם (מוזיקה)|סולמות]], ממי מינור לסי מז'ור וממנו אל לה במול מז'ור, עד לחזרה בסימן 13 אל סולם מי מינור המקורי. בו מסתיים הפרק. בספרו "רבגוניותה של המוסיקה" מערער [[ליאונרד ברנשטיין]] על הנסיונות למצוא בסימפוניה "מן העולם החדש" אופי אמריקאי ומוצא בפרק זה דמיון רב לסימפוניה הראשונה של [[יוהנס ברהמס|ברהמס]], שהשפיע רבות על דבוז'אק.(עמ' 136). ברנשטיין מציין, כי השימוש ב[[סינקופה|סינקופות]], המזכיר לכאורה מוזיקה אמריקאית, מופיע לא רק אצל ברהמס, אלא גם אצל [[יוהן סבסטיאן באך|באך]], [[וולפגנג אמדאוס מוצרט|מוצרט]], [[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]] ועוד. גם הנטייה לייחס אופי [[אינדיאני]] למוזיקה המבוססת על [[סולם (מוזיקה)|סולם פנטטוני]] כושלת, משום שהשימוש בסולם זה רווח גם במוזיקה עתיקה של עמים אחרים ובמוזיקה כנסייתית גרגוריאנית, מה גם שבהמשך הוא מוסיף עוד טון לסולם הפנטטוני ובכך חוזר לסולם המז'ורי.(עמ' 137-9)▼

נושא הפרק השני, בסולם רה במול מז'ור, הוא שיר לירי בעל אופי צ'כי, המופיע לראשונה בסולו של קרן אנגלית, בליווי חרישי של כלי מיתר מעומעמים (קון סורדינו). אל הקרן האנגלית מצטרפות הקלרניתות ואחריהן הבסונים, המביאים את הנושא אל שיאו בקרשנדו קצרצר וחזרה לפיאניסימו. אחרי סימן 1 מצטרפים כלי הנשיפה ממתכת ואז נכנסים כלי המיתר לבדם, בפיתוח של הנושא. בסימן 2 משתנה הסולם למי מז'ור והמהירות משתנה, מהאצה לכמה תיבות להאטה וחוזר חלילה. אחרי קטע סוער מסימן 4, העובר בין כלי הנשיפה מעץ ךכךח המיתר, חלה האטה בסימן 5, עם חזרת הנושא בסולו לקרן אנגלית, כמו בראשית הפרק. כלי המיתר המעומעמים, שניים-שניים בלבד, נוטלים את הנושא בפיאניסימו דועך עד לסולו חרישי, הגואה לקרשנדו קצר בהרכב מלא וחוזר ודועך בכלי נשיפה מעץ ובכינור בלבד, נחלש ומואט עד למולטו אדג'ו חרישי בסיום הפרק.▼

פרקהפרק זההשלישי, בסולם מי מינור, הוא מולטו ויוואצ'ה - מהיר מאוד ומלא חיים - ונושאו מצטיין בתזזיתיות קופצנית ומקוטעת בכלי הנשיפה מעץ ובכלי המיתר. אחרי מעבר קצר לאחר סימן החזרה שאחרי סימן 1, מופיע הנושא השני בסולם מי מז'ור בקצב איטי יותר (פוקו סוסטנוטו). נושא זה בולט באופיו הצ'כי-עממי. לאחר חזרה לסולם הטוניקה ווריאציות על הנושא הראשון והשני מסתיים הפרק בקודה, הדועכת והולכת לפיאניסימו עד לשתק מלא של תיבה שלמה ואחריו אקורד סיום בפורטיסימו על הטוניקה. גם בפרק זה מוצא ברנשטיין השפעות [[אוסטריה|אוסטריות]] וצ'כיות מובהקות, ואילו בפרק הרביעי, האחרון, ניכר דמיון למוזיקה של [[מודסט מוסורגסקי|מוסורגסקי]] ה[[רוסיה|רוסי]] ("רבגוניותה של המוסיקה", עמ' 146-7). ▼