ברון פום שטיין – הבדלי גרסאות

שלא כרבים בגרמניה, אשר נסחפו אחר הרעיונות החדשניים של [[המהפכה הצרפתית]], נראה כי שטיין לא הושפע כלל ממצע רעיוני זה. הוא שלל את הלגיטימיות של המהפכה בשל מגמותיה ההרסניות כלפי הסדר הקיים וההתפתחות הטבעית בגרמניה, יחד עם זה, הוא הבחין בכוח הלאומי האדיר שנגזר מן הרפורמות הרדיקליות שהתחוללו ב[[צרפת]].

 

 

כבר בשלב מוקדם בשירותו נאלץ למחות כנגד המדיניות הפרו-צרפתית שהנהיג השר הבכיר במשרדו - כריסטיאן גראף פון-הוגוויץ', מדיניות שלדעתו הכבידה על התנהלותה הכללית של האדמיניסטרציה הפרוסית. ברם, מחאה זו לא נשאה פרי והמדיניות הפרוסית נשארה כפי שהייתה. מאוחר יותר הציע המלך לשטיין את משרד החוץ, אולם הוא דחה זאת וטען כי אין ביכולתו לנהל את המשרד מבלי לערוך שינויים מרחיקי לכת במערכת השלטונית כולה. שטיין הציע למלך את מינויו של [[קארל אוגוסט פון-הרדנברג]] תחתיו אולם המלך סירב - לא לפני שגער והאשים את שטיין בחוסר ציות ובהעלבת המלך. לפיכך נאלץ שטיין הצעיר, חדור האמביציה, לעזוב את תפקידו בדיוק בתקופה שצבאות נפוליאון כבשו את פרוסיה.

 

== רפורמות נוספות ==

 

כאשר הצבא הנפוליאוני צעד שוב לעבר פרוסיה בסוף 1812, שטיין הפציר בצאר לתקוף ולשחרר את אירופה מן העול הצרפתי. ואכן שיתוף הפעולה הרוסי-פרוסי לא אחר לבוא: ב-[[30 בדצמבר]] באותה שנה, חתם הגנרל [[פון ורטנבורג]] הסכם שיתוף פעולה עם הרוסים, שכלל גם מתן מעבר חופשי לכוחות הרוסיים ברחבי פרוסיה. במקביל שטיין פעל כאדמיניסטרטור זמני בפרובינציות המזרחיות והמערביות של פרוסיה, ומתוקף תפקידו הקים אספת נציגים אשר בפברואר 1813 הקימה את ה-Landwehr - מיליציית מילואים ואת ה-Landsturm - התשובה הלאומית-פרוסית לצבא העם הנפוליאוני. במקביל, קרא שטיין למלחמה חסרת פשרות נגד נפוליאון.