הזדקרות – הבדלי גרסאות

הוסרו 12 בתים ,  לפני 12 שנים
מ
בוט החלפות: לינארי; מסוים; לעתים; מצויד; תלויה;
מ (←‏עריכת ההקדמה: קישורים פנימיים)
מ (בוט החלפות: לינארי; מסוים; לעתים; מצויד; תלויה;)
 
 
ב[[מכניקת הזורמים]], '''הזדקרות''' היא הפחתה בגודלו של מקדם [[כוח עילוי|העילוי]] של [[פרופיל|פרופיל אווירודינמי]], הנובעת מהגדלת [[זווית ההתקפה]] של הפרופיל. הזדקרות חלה כאשר זווית ההתקפה גדלה מעל לערך קריטי (המכונה "זווית הזדקרות"). זווית ההזדקרות משתנה מפרופיל לפרופיל ותלוייהותלויה אף ב[[מספר ריינולדס]], אך במרבית כלי הטיס האזרחיים היא כ-15 מעלות. [[מטוס קרב|במטוסי קרב]] מתאפשרות זוויות הזדקרות גדולות יותר.
 
אף ש"הזדקרות" הינו מונח כללי, פעמים רבות הוא מוזכר בהקשר של תחום ה[[תעופה]] ועל כן ערך זה דן ברובו בתחום זה.
 
בתעופה, הזדקרות מורגשת בתור איבוד פתאומי ניכר של ה[[עילוי (כוח)|עילוי]] על [[כנף (תעופה)|כנפי]] המטוס, בעת שהמטוס מגיע לזווית התקפה גדולה מזווית ההזדקרות. יש לציין כי בעת הזדקרות, אין המטוס מפסיק לנוע ואין המנועים מפסיקים לפעול. עם זאת, הקטנת העילוי מובילה לרוב לירידה בגובה הטיסה ולעיתיםולעתים גם להאטת מהירות המטוס. בשל כך, כלי טיס המגיע למצב של הזדקרות עשוי להקלע לאובדן שליטה.
 
==הגדרה פורמאלית==
[[תמונה:StallFormation_2_mozesy2k.jpg|250px|ממוזער|שמאל|תרשים זווית התקפה ונקודת ההזדקרות והפרשי לחצים בין הכנפיים]]
 
הזדקרות הינו מצב ב[[אווירודינמיקה]] ותעופה בו זווית ההתקפה גדלה מעל ערך מסוייםמסוים, כך שהעילוי קטן. הזווית בה מתרחשת תופעה זו מכונה "זווית הזדקרות" או "זווית התקפה קריטית". זווית זו תלוייהתלויה בסוג הפרופיל, צורת המטוס, יחס מוטת-שטח כנף (Aspect Ratio), מספר ריינולדס של הזרימה וגורמים אחרים. באופן כללי, זווית ההזדקרות נעה בטווח 8 עד 20 מעלות ביחס ל[[רוח המציפה]], בטיסה [[תת-קולית]].
 
ההזדקרות עצמה חלה עקב הפרדה של שכבות הזורם (אוויר לרוב) ממשטח הכנף. הפרדה כזו מתחילה כבר בזווית התקפה נמוכות (ראה ציור), אך מרבית הזרימה עדיין נשארת צמודה לכנף. ככל שזווית ההתקפה גדלה, ההפרדות מחריפה ויותר שכבות זורם לא נעות צמוד לכנף. דבר זה מוביל לירידה ביכולת הכנף לייצר עילוי, שכן פחות אוויר זורם עליה. הגדלה נוספת בזווית ההתקפה, מעבר לערך הקריטי, מביאה לכך שהזרימה שהתנתקה מהכנף הופכת דומיננטית ואף מערבולתית. דבר זה מוביל להקטנה נוספת בעילוי ויצירת גרר.
מקובל להתייחס לגרף המתאר את השתנות מקדם העילוי של פרופיל כתלות בזווית ההתקפה. לכל פרופיל ניתן לשרטט קשר זה, אשר לרוב מחושב על סמך ניסויים במנהרת רוח. לצורת הפרופיל השפע הניכרת על מקדם העילוי המתקבל, אך גם לאופי הזרימה (האם הינה מערבולתית או לא).
 
כפי שניתן לראות בגרף, מקדם העילוי המקסימלי (ועל כן העילוי המקסימאלי) מתקבל בזווית ההתקפה הקריטית (במקרה זה 19 מעלות). עם זאת, בכל זווית גדולה ממנה, מקדם העילוי קטן בהרבה וכך גם העילוי. ככל שזווית ההתקפה תמשיך לגדול מעל ערך זה, העילוי ילך ויפחת באופן כמעט ליניארילינארי.
 
עם זאת, הזדקרות לרוב גורמת למטוס להגיב באופן שיוביל להקטנה מיידית של זווית ההתקפה, ולכן לא ניתן לקיים טיסה יציבה בזווית הגדולות מזווית ההזדקרות.
 
אף על פי שהגרף מציג את זווית ההתקפה, מקובל בעולם התעופה (ובפרט בקרב טייסים) להתייחס דווקא למהירות ההזדקרות, כיון שכמעט כל כלי הטיס מצויידיםמצוידים במד מהירות אווירית, אך רק מעטים כוללים מד המציג את זווית התקפה של הכלי. קיים קשר הדוק בין זווית ההפקה למהירות הטיסה - הקטנת מהירות הטיסה תדרוש זווית התקפה גדולה יותר, על מנת לשמור על אותה כמות עילוי.
 
המהירות בה טס המטוס כאשר הוא בזווית ההתקפה הקריטית היא מהירות ההזדקרות. מהירות זו תלויה במשקל המטוס וכן בצפיפות האוויר ובטמפרטורה:
271,876

עריכות