בית אופרה – הבדלי גרסאות

בבית אופרה מסורתי, האולם בנוי כרגיל בצורת פרסה, שאורך צלעותיה קובע את גודל הקהל שהוא יכול להכיל. מסביב לאולם בנויים יציעים במפלסים אחדים ובחלקו הסמוך לבמה עשויים להיות תאים מופרדים במחיצות, שנועדו לספק, בימים עברו, מקום ישיבה נוח לגבירות החברה הגבוהה בשמלות נשף מפוארות ועתירות היקף. בתאים אלה התנהלו גם חיי חברה ערים במהלך הצגות האופרה, שכללו כניסות ויציאות, שיחות, אכילה ושתייה ואף משחקי קלפים בחלקים הפחות מעניינים של האופרה (כאשר הפרימדונה או הטנור הראשי אינם נמצאים על הבמה). מן התאים האלה יכלו גם בני האצולה ועשירי הארץ לצפות במשקפות אופרה אל הנעשה בתאים אחרים, מעניינים יותר, כגון תאי משפחת המלוכה, למשל.

 

 

הבמות בבתי אופרה גדולים ברחבי העולם מצוידות במקרים רבים במיכון משוכלל, הכולל מעליות במה גדולות, לאפשר החלפה מהירה של תפאורות כבדות. ב[[מטרופוליטן אופרה]], למשל, מחליפים לא אחת את התפאורות תוך כדי הצגה, לעיני הקהל, והשחקנים עולים או יורדים אגב שירה. כך, לדוגמה, בהפקות של "אאידה" ([[ג'וזפה ורדי|ורדי]]) ושל "סיפורי הופמן" ([[ז'אק אופנבאך|אופנבאך]]). אף כי בימה, תאורה ושאר היבטי הפקה של בתי אופרה עושים שימוש רב בטכנולוגיה החדשנית ביותר, בתי אופרה מסורתיים אינם נוהגים להכניס לשימוש מערכות קול משוכללות, משום שקולותיהם של זמרים מיומנים אמורים להגיע אל השורות האחרונות ללא הגברה. עם זאת, בבתי אופרה רבים מתקינים כיום מערכות קול חדשניות, לשימוש באופרות מסוימות ובהפקות שאינן אופראיות, המתירות הגברה.