מרד הטבק באיראן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ביבליוגרפיה |
קישור למילה טבק |
||
שורה 1:
[[קובץ:ImperialTobaccoCorporation.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מניה של החברה הקיסרית לטבק]]
'''מרד הטבק באיראן''' ([[פרסית]] '''قیام تنباکو''') היה המרד הלאומי הראשון ב[[איראן]] של [[העת החדשה]]. המרד פרץ בשנת [[1890]] בעידודה של ה[[עולמא]] ואנשי הדת [[עלי-אכבר פלאסירי]], [[ג'מאל אל-דין אפע'אני]] ו[[מירזא חסן שיראזי]] ונמשך עד לשנת [[1892]]. הסיבה העיקרית לפרוץ המרד היתה מתן זיכיון בלעדי ל"[[חברה הקיסרית לטבק]]" (Imperial Tobacco Company) הבריטית למכירה ולשליטה על ה[[טבק]] ומוצריו באיראן. מרד
== הרקע למרד ==
שורה 8:
<br />מירזא חוסיין חאן, ראש ממשלת איראן בשנים 1871-1873, היה מודאג מהתפשטות רוסיה והתקרבותה לגבול עם איראן. הוא ניסה להשיג מבריטניה מסמך אשר יבטיח את הטריטוריה הקיימת של איראן כדי להגן על המדינה מפני פשיטה רוסית. לאחר סירובה של בריטניה, חשב מירזא חאן שעל-ידי שימוש בהון של בריטניה לצורך סלילת מסילת ברזל ופיתוח כלכלי נוסף של איראן, לבריטים יהיה רצון להגן על איראן מפני הרוסים, וכך גם איראן תתפתח מבחינה כלכלית. לכן דחף מירזא חאן לחתימה על זיכיון גדול בין הברון יוליוס דה רויטר לממשלת איראן. במהלך המשא-ומתן בין הצדדים, נתן רויטר שוחד לפקידים בכירים בשלטון האיראני, על-מנת שיעזרו לקדם את הזיכיון. וכך, בשנת [[1872]], שכנע מירזא חאן את השאה נאצר א-דין, ששאף להקמת מסילת ברזל באיראן ולא השכיל להבין את הסכנות שבכך, לחתום על זיכיון רויטר. הסעיפים העיקריים בזיכיון העניקו לברון רויטר את הזכות לבנות מסילת רכבת מ[[הים הכספי]] דרומה, לפתח מפעלים, לשלוט במחצבים ובחקלאות ולמעשה לפתח כל יוזמה של מודרניות.
<br />במהרה קמו מתנגדים רבים לזיכיון, ביניהם האופוזיציה האיראנית והרוסים, אשר הצליחו לעכב את התחלת העבודות על מסילת הברזל. אפילו אשתו של נאצר א-דין שאה הצטרפה למתנגדיו, לאחר שנשלחה חזרה לאיראן במהלך ביקור השאה בבריטניה בגלל שלא יכול היה להגן על צניעותה בחו"ל. הפקידים במשרד החוץ לא אהבו את הזיכיון בגלל העוינות שהוא עורר אצל הרוסים, ולכן טרפדו תמיכה בריטית בפרויקטים הכלכליים הגדולים באיראן. בעקבות לחץ מצד העולמא ונכבדים אחרים, השאה פיטר את ראש ממשלתו, [[מירזא חאן]], וביטל את הזיכיון שניתן לרויטר. התנועה שקמה נגד זיכיון רויטר וכללה אנשי עולמא, פקידים, אנשי ממשל, ואף כאלו שהושפעו מרוסיה, הייתה אמנם קטנה בגודלה בהשוואה לתנועה שתקום מאוחר יותר במרד
<br />בשנת 1,888 שלחו הבריטים את סר [[הנרי דרמונד וולף]] לאיראן כדי להגביר את כוחה של בריטניה בקבלת ההחלטות באיראן ובהתמודדות עם רוסיה. בלחץ של וולף, אישר השאה שיט בינלאומי בנהר ה[[קארון]] (Kārun), מה שאפשֵר להעביר סחורות מערי הנמל לתוך איראן בזול, וכך לתת השפעה גדולה יותר למעצמות אירופה בתוך איראן. הרוסים מחו בטענה שהם הסכימו בעבר עם האיראנים על-כך שלא יתנו זיכיונות תחבורה ללא אישור הרוסים, אך האיראנים הכחישו שנחתם הסכם כזה.<ref>פיירוז, רוסיה ובריטניה, עמ' 149.</ref>
| |||