משה איכילוב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 4:
== '''משה איכילוב''' ==
<ref>http://www.netanya-moreshet.org.il/Info/founder_show.aspx?id=340</ref> '''מקום לידתו :''' פתח תקוה, ישראל<br />
'''תאריך לידתו:''' תרס"ג 1903<br />
'''עיסוקו:''' פרדסן, עסקן ציבורי<br />
שורה 15:
משה איכילוב נולד ליעקב ואיטה איכילוב נולד בשנת ,1903 במושבה בפתח תקווה. הוא נמנה עם בחירי הנוער בקרב הדור השלישי בפתח-תקוה. משחר נעוריו קשור היה בכל המתרחש והמתהוה בחיי מושבתו. כאחיו כן גם הוא התמסר לעניני הכלל. שימש שנים רבות חבר במוסדות המוניציפליים במקום מגוריו ובכל הארץ. בהמשך חייו עבר לתל-אביב ותפס מקום מרכזי בחיי הציבור. <br />
<ref>צבי אורבך.משה איכילוב האיש ודרכו.תל אביב:"חרות",1959,עמ'21-30</ref>בימי מלחמת העולם הראשונה נתמנה כמפקח על משקי האיכרים. היה ממייסדי אגודת מגדלי הטבק בא"י ומנהל בתי האריזה המרוכזים.<br /> ממארגני הקואופרציה של הפרדסנות, חבר מועצת "החקלאי" בפ"ת וממייסדי "פרדס סינדיקט". היה פעיל ב"מכבי" מנעוריו, וזכה בפרסומים רבים. היה חבר הנהלת "מכבי" אבשלום וחבר מרכז "המכבי" הארצי. ממייסדי "בני בנימין" וחבר ההנהלה הארצית. ממייסדי מפעלי ההתיישבות בכפר ארון, הרצלייה ואבן יהודה. חבר המרכז וההנהלה של תקופת האיכרים, יו"ר ועדת הארגון שלה ומנהל "עמיר". '''מ-1919 חבר ועד המושבה פ"ת, ומ-1927 סגן ראש עיריית פ"ת'''. חבר משלחת האיכרים לקונגרס הציוני. נתן יד לפעולות אצ"ל ועודדו במלחמתו. עם החלטת הממשלה הזמנית על המשך חוקי החרום הבריטיים במד"י, הצטרף לתנועת החרות. ב-1951 עבר לגור בת"א ונבחר למועצת העיר ת"א, כמציג תנועת החרות. ישב בראש ככמה מוועדותיה. '''ב-1953 נבחר לסגן ראש העיר''', בסמכות ראש העיר בשירותי הבריאות העירוניים, במחלקת הדרכים והמדידות וכראש מינהל יפו.<br /><br />
==כנופיית בדואים==
שורה 38:
בשני שלבים נקט משה שותפות פעילה ומרכזית בהסדרים הקואופרטיבים של הפרדסנות בארץ. הראשון היה בקנה מידה מקומי והשני בקנה מידה ארצי. משה נמנה על קבוצת פרדסני פ"ת שארגנה את הקואופרטיב המקומי הראשון- "החקלאי". רק כקואופרטיב מקומי היה זה הראשון, משום שקדם לו בהרבה "פרדס", אשר היה קואופרטיב ארצי. אנשי "החקלאי" לא רצו שותפים ממושבות אחרות. ע"י הסבר ושכנוע גדל והלך מספר החברים בקואופרטיב, וכך אורגן השיווק בדרך הציבורית המסודרת. ההעברה משיטת מכירה לסוחרים ערבים עזרה ישירות ובמידה מרובה, להגברת העבודה העברית ודחיקת העבודה הערבית. מאז היווסדו של הקואופרטיב ועד יומו האחרון, כאשר חוסל ע"י הבנק הלאומי בימי משבר הפרדסנות, נמנה משה על מוסדו העליון של הקואופרטיב. הפעולה השנייה בקנה מידה ארצי, היתה המערכה ליסוד וארגון "פרדס סינדיקט". בשנות ה-1937-1938 במקום לקיים עבודה משותפת ומתואמת כדי לעמוד בשוק המחירים בחו"ל, נהגו הקואופרטיבים מדינית הפוכה. הם התחרו ביניהם בחו"ל, וע"י כך סייעו לירידת המחירים. הפרדסנים הרגישו במה שהולך להיות, והתעוררה יוזמה שמשה עמד במרכזה, לפעול פעולת תיאום מוחלט וארגון המכירה בחול. ואז עלתה הצעה של מוסד גג, שקראו לו אח"כ "פרדס סינדיקט".שמות הגורמים המשווקים היהודיים הגדולים שהיו אז. זה דרש הרבה פעולות להשגת האחוד. לבסוף אחת האסיפות מני רבות הביאה לחתימת הסכם בראשי תיבות של "פרדס סינדיקט" ומשה נמנה על חותמי הסכם זה. רק בשנת 1946 לאחר מלחמת העולם, התחילה למלא את תפקידה, אך היא מצאה פרדסנות הרוסה ונטושה, באשר רבים מהפרדסנים לא עצרו כוח לעמוד שנים כוח רבות בחוסר פדיון.לאחר מלחמות עולם ובראשית מדינת ישראל היה צורך לקבל הלוואות לשיקום הפרדסנים, ובעיקר למניעת נישולם של הפרדסנים מרכושם, כאשר לא יכלו לעמוד בתשלומי החובות. לכן נקראו כנסים ארציים ובימי מדינת ישראל כנסים יהודיים בלבד. בכל הכנסים הללו משה היה הרוח החיה, היוזם, המפעיל ומעורר למאבק על זכויות הפרדסנים, הפרדסנות וגורלם. בכנסים משותפים עם הערבים הקריאה היתה תביעה מאוחדת להציל את הענף העיקרי של הארץ מכל הגדרות פוליטיות, והתביעה מבוססת על חשיבות הענף ועל גורלו המר של בעליו. לאחר מכן ממשלת ישראל גילתה פחות הבנה ממשלת המנדט.<br />
ב-1937 השתתף משה במשלחת מיוחדת של תנועת האיכרים בקונגרס הציוני ה-20, בציריך. היה זה בתוך שנות המאורעות ומחוגי מנהלת ההסתדרות הציונית והסוכנות ביקשו להשתתף בקונגרס ולו במשלחת בלבד. המשלחת קיימה דיונים רציניים עם מנהיגי הציונות והשתתפו בדיוני הוועדות השונות. כאשר דיונים אלה נסבו על הבעיות המיוחדות של המשק הפרטי, על החזית היישובית מול התנכלות הערבים ועל היחסים הפנימיים בישוב. בשטח המוניציפאלי פעל משה עשרות שנים. עוד לפני קום המועצה המקומית בפ"ת, היה חבר במועצת המושבה, כנבחר מרשימת הצעירים של "האיכר הצעיר" ו"בני בנימין". עם קום המועצה המקומית הראשונה ב-1920. נבחר כחבר המועצה המקומית עוד ברשימת "בני בנימין" ורק בבחירות למועצה המקומית השניה, היה מועמדה של רשימת הסתדרות החקלאים. בבחירות שהתקיימו ב-1939 נבחר ברשימה האזרחית המשותפת של החקלאים והחוגים האזרחים האחרים במקום. אלה היו הבחירות האחרונות בימי שלטון המנדט. בבחירות ב-1950 שהתקיימו בכל רחבי הארץ, כבר הפנה עצמו משה לפעולה מוניציפאלית בתחום עיריית ת"א. זה היה לאחר שהצטרף לתנועת "החרות".במשך 35 שנה כיהן ברציפות בשלטון המוניציפאלי- חבר הנהלת עירייה וסגן ראש עירייה. בתקופה זו נמנה על מייסדי חבר המועצות, ושנים רבות היה מפעיליה. הוא התחיל את פעולתו המוניציפאלית בפ"ת כאשר המושבה היתה עם מעט תושבים, ללא כביש אחד, ללא חשמל ומספר כיתות בי"ס. ועזב אותה כאשר היו למעלה מ-30 אלף תושבים עם רשת חשמל ותאורה יפה ברשת בי"ס.<ref>צבי אורבך.משה איכילוב האיש ודרכו.תל אביב:"חרות",1959,עמ'32</ref>'''בכל אותה התקופה גילה מרץ, יוזמה, מסירות ועבודה ללא לאות והיה לדמות מרכזית בהתפתחותה של פ"ת.<br
/>
'''במשך תקופת עבודתו המוניציפאלית בפ"ת עמדה לפני שורה ארוכה של בעיות בכל התחומים ולמרות זאת בתפקידו המרכזי בעיר, שקד על מלוא היקף הצרכים, דאג להגנה והעריך את מאמצי התושבים בהגנה עברית. מימי נערותו היה פעיל בהסתדרות החקלאים. הוא לא הפסיק פעילותו זו עד יומו האחרון. גם בימים שהיה עסוק ראשו ורובו בעיריית פ"ת.'''<br />
שורה 44:
בתחילה היה, חבר המועצה אח"כ חבר בוועד החקלאי ולאחר מכן תקופה ארוכה שימש כיו"ר הועד החקלאי. במשך תקופה ארוכה זו שקד במסירות ובנאמנות על הגנת ענייני החקלאים בפ"ת.<br />
<ref>צבי אורבך.משה איכילוב האיש ודרכו.תל אביב:"חרות",1959,עמ'34</ref>בימי נערותו היה חבר המכבי. כאשר חדל לעסוק בספורט, נמנה על מייסדיה ומנהליה של החברה למען ,"מכבי אבשלום" עד יומו האחרון. כאשר היה פעיל, היה ספורטאי מצוין, הצטיין בכל פעולות האתלטיקה ונמנה על נבחרת הכדורגל של המקום. משה זכה בפרסים רבים של מכבי. הוא היה גם חבר בוועד המכבי, ונשא לא פעם באחריות ניהול ענייני האגודה. הוא גם נמנה על מארגני כנסי מכבי במושבות. כנסים שבזמנם היוו חוויה מיוחדת בחיי היישוב. כאשר יסד ביחד עם חבריו את החברה למען מכבי אבשלום, רכש מוסד זה את המגרש הגדול והיפה, בכינויו הידוע כיום "מכבי אבשלום", סייע בפיתוח המגרש ושכלול מתקניו הספורטיביים.<br />
כל עוד לא גזלה העבודה הציבורית את כל זמנו של משה, היה מתמסר לעבודה משחר ועד ערב. הוא אהב את האדמה, את העצים, ואם כי רוב הזמן היה מנהל עבודה ולאו משגיח עבודה, שעות עבודה שלו לא נפלו מאלה של הפועלים. מתוך ניסיון ממש רכש את כל הידיעות בענפי החקלאות השונים והפך ידען מנוסה ומומחה.<br />
<ref>צבי אורבך.משה איכילוב האיש ודרכו.תל אביב:"חרות",1959,עמ'42-44</ref>יומיים בשבוע הקדיש ליפו, על פי סדר עבודתו שחילק בין מחלקות העירייה השונות. אולם לא עבר יום מבלי שיבקר ביפו. הוא אהב את הנוף של יפו ואהב את תושביה. את התפעלותו ממראה העיר בעת סיורו הראשון ביפו, לא ידע להביע במילים, ובו ברגע החליט שיש לעשות משהו כדי להשוות לעיר העתיקה את הצורה שתהא ראויה לנוף הזה. כאיש המציאות הבין איכילוב שיפו היא עיר היסטורית שעתידה למשוך תיירים ומבקרים. הוא החליט להקים מוזיאון ארכיאולוגי לעתיקות יפו. הוא נתן דעתו ליפו כולה ולא רק ליפו העתיקה. הוא רצה שיפו תהיה עיר המפרנסת יושביה, ותחדל להיות עיר מעבר. לכן סלל כבישים, הקים בתי חרושת כדי שימצאו בה פרנסה ותעסוקה. ילדי יפו כינו אותו "האבא של יפו". כבן הארץ מצא שפה משותפת עם בני המיעוטים ביפו. הוא הבין לרוחם והם מצאו אצלו אוזן קשבת לכל בקשותיהם ההגיוניות. הוא היה איש העם וראה עצמו כנציג האיש הקטן. הוא החל בהקמת ספריה עירונית מודרנית, מגרשי משחקים וגנים וכלה בהרחבת חוף הרחצה ע"י ייבוש שטח מהים. בצעדים בטוחים כבש את לב אזרחי יפו כולם- ללא הבדל מפלגה ומעמד. בצעדים בטוחים הלך לקראת ניצחון ותכניות ענק לפיתוח העיר.<br />
'''במשפחתו המסועפת ורבת הנפשות, משה היה דמות אצילית רווית טוב ואהבה. מצד אחד היה אדם תקיף, לוחם ומצד שני כה רך וכה לבבי. הקדיש להם הרבה מזמנו, מכוחו ומאמצעיו, שאף פעם לא היו מרובים.'''
==מקורות חיצוניים==
אורבך, צבי.משה איכילוב האיש ודרכו
http://www.netanya-moreshet.org.il/Info/founder_show.aspx?id=340<br />
http://portal.herzliya.k12.il/C14/C18/משה%20איכילוב/Document%20Library/משה%20איכילוב%20%20%20%20%20הקליט%20והדפיס%20צביקה%20מילר%2010.doc
| |||