מצודת כרכ – הבדלי גרסאות

המצודה עברה בירושה לרשותו של [[פיליפ דה מילי]], הגראנד מאסטר של [[מסדר אבירי היכל שלמה]], אשר הוסיף לה מגדלי שמירה וחפר את ה[[חפיר]] מדרום ומצפון לה. באמצעות נישואין ל[[סטפני דה מילי]], שליטת עבר הירדן, עברה השליטה במצודה לרשותו של [[רנו משטיון]] בשנת [[1176]]. שטיון ניצל את מיקומה האסטרטגי של המצודה והפכה לבסיס להרפתקאות ה[[שוד]] וה[[ביזה]] שלו. למרות הסכם השלום שנחתם בין [[צלאח א-דין]] לבין [[ממלכת ירושלים]], תקף שטיון שיירות שעשו את דרכן למכה לקיום מצוות [[החאג']]. בשנת [[1182]] החל רנו משטיון פועל גם בזירת [[ים סוף]] ואף ניסה לכבוש את הערים הקדושות מכה ו[[אל מדינה]] אך נכשל. בתגובה שם צלאח א-דין מצור על המצודה בשנת [[1183]], אך זה הוסר בהתערבות כוחותיו של ה[[רוזן]] [[ריימון השלישי מטריפולי|ריימונד מטריפולי]]. בעת המצור נערכה במצודה חתונתם של [[איזבל הראשונה, מלכת ירושלים|איזבל הראשונה]] ו[[אונפרוא הרביעי מטורון|אונפרוא הרביעי]], ולפי המסורת הסכים צלח א-דין שלא לטווח את אולם החתונה כמחווה [[אביר]]ית. בשנת [[1186]] שוב הפר רנו משטיון את הברית עם צלאח א-דין ותקף שיירה שעשתה את דרכה ממכה. בעקבות מאורע זה ובשל סיבות נוספות פלש צלאח א-דין בשנת [[1187]] לממלכת ירושלים והביס את הצלבנים ב[[קרב קרני חיטין]]. בין האצילים שנפלו בשבי המוסלמי היה גם רנו משטיון, וצלאח א-דין התיז את ראשו באופן אישי. לאחר קרב קרני חיטין שוב שם צלאח א-דין מצור על המצודה והצליח לכובשה בשנת [[1188]] לאחר שמונה חודשי מצור. הוא הניח לצלבנים לעזוב את המצודה בשלום וחלקם התיישבו בסמוך לה והקימו כפר אשר נודע משך שנים בשם "אל איפראנג'י".

 

 

==מבנה המצודה==