יום טוב שני של גלויות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏מנהגי יום טוב שני כיום: בני "ארץ ישראל". לצירוף "בני ישראל" משמעות אחרת
מאין תקציר עריכה
שורה 7:
לאחר שה[[כותים]], שחלקו על שיטת קביעת החודשים החלו להשיא משואות בתאריכים שונים, בוטלה השאת המשואות, וההודעה על ראש החודש בחודשים החשובים הועברה על ידי שליחים.<br />
 
וכך מתארת זאת המשנה (מסכת ר"ה י"ח.) "על ששה חודשים השלוחין יוצאין,על ניסן מפני הפסח ועל אב מפני התענית,על אלול מפני ר"ה (שיידעו מתי יום ל' של אלול ויעשו בו ר"ה ולמחרת-רש"י) על תשרי מפני תקנת המועדות,על כסלו מפני החנוכה ועל אדר מפני הפורים,וכשהיה ביהמ"ק קיים יוצאין אף על אייר מפני פסח קטן".<br />
 
במקומות שהיו מרוחקים מירושלים, לא יכלו השליחים להגיע בזמן והיה חשש שמא אותן קהילות יטעו בתאריכי החגים. לפיכך, תיקנו חז"ל שיעשו יום נוסף לחג, בתור "ספיקא דיומא" - ספק יום טוב, וינהגו בו ככל דיני יום טוב "רגיל". היום הנוסף נקרא בשם יום טוב שני של גלויות - המיוחד ליושבי הגולה. <br />
 
גם לאחר ביטול קידוש החודש על פי הראייה ויסוד הלוח העברי, עדיין חוגגים את יום טוב שני באותם מקומות כדי לא לשנות המנהג, וכן משום שחששו חכמים שתגזור המלכות גזירה שלא יעסקו בתורה (דבר שהיה שכיח מאוד בזמנם) וישכחו את סוד עיבור החודש (שיש חודש בן 29 יום ויש בן 30 יום בלוח העברי) ולא יחשבו נכון את ימי החודשים,וכך לשון התלמוד במסכת ביצה;(דף ד:) "דשלחו מתם (שלחו משם-מא"י לבבל) היזהרו במנהג אבותיכם בידיכם (כלומר מנהג יו"ט שני) זמנין דגזרו המלכות גזירה ואתי לאקלקולי" (פעמים שתגזור המלכות גזירה ויבואו לקלקלה). <br />
 
והחמירו חכמים מאוד בענייני יו"ט שני של גלויות שלא יבואו לזלזל בו וינהגו בו קדושה כיו"ט לכל דבר כדוגמת הקידוש שתקנו בו אעפ"י שמן התורה הוא יום חול ולא חששו בזאת משום הזכרת שם ד' לבטלה, וכמו כן אין מניחין בו תפילין שהיא מצוה של תורה שכח בידם של חכמים לעקור דבר מן התורה ב"שב ואל תעשה" כדוגמת אי נטילת לולב בשבת של סוכות וכיוצא בזה, ואף היו חכמים מנדין את המחלל יו"ט שני של גלויות.