טמפרטורת מעבר זכוכיתי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
{{לעריכה|ויקיזציה}}
'''טמפרטורת מעבר זכוכתיתזכוכיתית (Tg)''' היא [[טמפרטורה]] בה [[מוצק אמורפי]] ([[זכוכית]] או פולימר אמורפי) עובר ממצב [[מוצק]] למצב רך בו הוא ניתן לעיבוד: מתיחה אלסטית או פלסטית ללא שבר. בפועל, מצב צבירה זה מתייחס לכושר התנועה והפיתול של האזורים האמורפיים בפולימר. מתחת לטמפרטורה זו הפולימר נוקשה (דמוי זכוכית), ואילו מעל לטמפ' זו הפולימר מתאפיין ברכות.
 
מעבר זכוכיתי הוא מעבר תרמודינמי מסדר שני. מעבר מסדר ראשון הוא מעבר ממוצק (גבישי) ל[[נוזל]] - התכה, ממוצק ל[[גז]] - [[המראה (פיזיקה)|המראה]] או מנוזל לגז- אידוי (וגם מעברים בין צורות גיבוש שונות במוצק). במעבר מסדר ראשון ניתן להבחין באי רציפות של פונקציית קיבול החום כפונקציה של הטמפרטורה: כשמתיכים קרח, למשל, ב 0°C נצפה [[קיבול חום]] "אינסופי" תערובת המים-קרח בולעת חום בלי לעלות בטמפרטורה (זהו החום הכמוס, שייצרך כל עוד לא הושלמה הפשרת הקרח). במעבר זכוכיתי אין "חום כמוס" - אין אי רציפות בקיבול החום ביחס לטמפרטורה. האי רציפות היא בנגזרת הראשונה של קיבול החום. בטמפרטורה הזו יש מספיק אנרגיה לשרשראות להתגבר על כוחות משיכה בין שרשראות (קשרים לא קוולנטים) כך ששרשרת פולימרית (או שרשרת של טטראדרות סיליקטיות בזכוכית) יכולה "לזרום" או לנוע ביחס לשרשראות השכנות וכך מתאפשר עיבוד של החומר. למשל: כדי לנפח זכוכית יש לחמם אותה מעל ל Tg וכאשר היא מתקררת המבנה החדש נשמר.