דיאגרמת הרצשפרונג-ראסל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Almabot (שיחה | תרומות)
מ בוט מוסיף: lb:Hertzsprung-Russell-Diagramm
חגי אדלר (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 14:
כדי לדעת מהי הארת הכוכב, נכפיל את שטף הקרינה בפני השטח שלו: <math>\ L={4\pi}R^2\sigma\ {T^4}</math>.
 
כך ניתן לקבוע יחס של הארה מול טמפרטורה, המתאים לדיאגרמה, וכיוון שגם הרדיוס כלול במשוואה, ניתן לחשב את רדיוס הכוכב. ההארה, <math>\ L</math>, נגזרת מטמפרטורת השטח, <math>\ T</math>, וזו קובעת את ה[[סוגסיווג ספקטרלי|סוגהסיווג הספקטרלי]] של הכוכב ואת צבעו.
 
כיוון שאלמנטים רבים בחיי הכוכב (בהירות, רדיוס, טמפרטורה ועוד) נגזרים מהערכים התרמודינמיים בהם מצויה מסת הכוכב, ניתן לומר שהארת הכוכב פרופורציונלית גם למסתו: <math>\ L\approx M^{7/2}</math>.
שורה 26:
[[תמונה:HRDiagram-he-.gif|ממוסגר|מרכז|דיאגרמת הרצשפרונג-ראסל, מתורגמת מ-[http://www.atlasoftheuniverse.com/hr.html Powell]. הנקודות מציינות 23,000 כוכבים מקטלוגים של כוכבים סמוכים.]]
 
בדיאגרמה אפשר לראות שהרוב הגדול של כוכבי השמיים ממוקמים ברצועה היורדת באלכסון, מן הפינה השמאלית-עליונה שבה כוכבים בהירים וחמים - טיפוססיווג ספקטרלי O וטמפרטורה שמעל ל-25000 [[קלווין]] - עד לפינה הימנית-תחתונה, שבה כוכבים קרים וחשוכים ביחס - טיפוססיווג ספקטרלי M וטמפרטורה מתחת ל- 3500 מעלות. בפינה השמאלית-תחתונה ממוקמים ה[[ננס לבן|ננסים הלבנים]], ומעל לסדרה הראשית מצויים [[ענק אדום|ענקים]] ו[[על-ענק|על-ענקים]] אדומים. [[השמש]] שלנו, השייכת לקבוצה G2, ממוקמת במרכז התמונה, עם בהירות יחסית 1, וטמפרטורה של 5400 קלווין.
 
==ספקטרום מורגן-קינאן==