המיסיונים הישועיים של הגוארני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 1:
{{אתר מורשת עולמית|
{{בעבודה}}
|שם=המיסיונים הישועיים של הגוארני: [[סן איגנסיו מיני]], [[נואסטרה סניורה דה סנטה אנה|סנטה אנה]], [[נואסטרה סניורה דה לורטו]] ו[[סנטה מריה לה מז'ור]] (ארגנטינה), חורבות סאו מיגל דה מיסואס (ברזיל)
|תמונה=[[קובץ:São Miguel das Missões (Brazil).jpg|מרכז|250px|]]
|כתובית=שרידי סאו מיגל דאס מיסואס
|מדינה={{דגל|ארגנטינה}} [[ארגנטינה]] {{דגל|ברזיל}} [[ברזיל]]
|סוג=תרבותי
|קריטריונים=4
|מספר מזהה=275
|שנת הכללה=1983
|הערות=הורחב ב-1984
|מפה=[[קובץ:Reducciones.PNG|מרכז|250px|מפת הרדוקסיונים במפה מדינית בת ימינו]]
}}
במהלך [[המאה ה-17|המאות ה-17]] ו[[המאה ה-18|ה-18]] הקימו ה'''[[ישועים]]''' כ-30 '''[[מיסיון|מיסיונים]] ו[[רדוקסיון|רדוקסיונים]]''' באזור הנהרות [[אורוגוואי (נהר)|אורוגוואי]] ו[[פרנה (נהר)|פרנה]], ונועדו לבני ה'''[[גוארני]]''' ועמים נוספים שהתגוררו באזור. רוב שרידי המיסיונים מצויים כיום בשטחה של [[ארגנטינה]] (מרביתם ב[[פרובינציות ארגנטינה|פרובינציית]] [[מיסיונס]] הקרויה על שמם ומקצתם ה[[קוריינטס (פרובינציה)|קוריינטס]]) והיתר ב[[ברזיל]] וב[[פרגוואי]]. ב-[[1983]] ו-[[1984]] הכריז [[אונסק"ו]] על חמישה מהם כ[[אתר מורשת עולמית]].
 
==היסטוריה==
המיסיונרים הגיעו ליבשת [[אמריקה]] בהזמנת ה[[האימפריה הספרדית|ספרדים]] בראשית המאה ה-17, במטרה לסייע ב[[המרת דת]]ם של הילידים, והיו ביניהם ישועים, [[פרנציסקנים]] ו[[דומיניקנים]]. הישועים התמקדו בשני אזורים עיקריים: [[המיסיונים הישועיים בצ'יקיטוס|צ'יקיטוס]] שבמזרח [[בוליביה]] של ימינו, והאזור הכולל את דרום ברזיל, צפון-מזרח ארגנטינה ומזרח פרגוואי של ימינו. באזורים אלה הקימו המיסיונרים [[רדוקסיון|רדוקסיונים]] - יישובים שבהם רוכזו הילידים, והתקיימה פעילות המיסיון. מלבד לימודי התרבות הספרדית ועקרונות ה[[נצרות]], סיפקו הרדוקסיונים רווחה כלכלית וכן הגנה מפני סוחרי ה[[עבדות|עבדים]] הספרדים והפורטוגלים.
 
ב-[[1750]] נחתם [[חוזה מדריד (1750)|חוזה מדריד]] ששינה את הגבולות באזור, ונהר האורוגוואי נקבע כגבול בין [[האימפריה הפורטוגלית]] לבין האימפריה הספרדית. ממזרח לנהר, עתה בשטחה של ברזיל, נותרו שבעה רדוקסיונים ישועיים באזור המכונה מיסיונס אוריינטאלס ("המיסיונים המזרחיים"). ב-[[1756]] התקוממו תושבי הרדוקסיונים נגד הסיפוח לברזיל, ופרצה [[מלחמת הגוארני]]. כוח משותף לספרד ולפורטוגל נשלח לאזור והביס את התושבים המקומיים. בשיאם, התגוררו ב-30 הרדוקסיונים כ-84 אלף תושבים. בגדול שבהם, [[סאו מיגל דאס מיסואס]] התגוררו כ-6,600 תושבים.
 
[[קובץ:Casa de los Padres-San Ignacio Miní.jpeg|ימין|ממוזער|250px|איור של בית הכומר בסן איגנסיו מיני, 1846]]
ב-[[1759]] הורתה ממשלת פורטוגל, בהשראתו של שר הממלכה [[סבשטיאאו דה מלו]], על סגירתם של כל המיסיונים הישועיים שבשטח ברזיל. באותה העת חלק ניכר ממיסיונס היה חלק מברזיל, וגם מיסיונים אלה נסגרו. ב-[[1767]] גורשו הישועים גם מהטריטוריות הספרדיות. רבים מבני הגוארני ששהו ברדוקסיונים היו לעבדים העובדים ב[[מטע (חקלאות)|מטעים]]. הרדוקסיונים עצמם ננטשו מיושביהם, מבניהם התפוררו וצמחייה כיסתה אותם. במהלך [[המאה ה-20]] הוחל בשיקומם ובשחזורם של כמה מהם.
 
ב-[[1983]] הכריז אונסק"ו על '''[[סאו מיגל דאס מיסואס]]''' ב[[מדינות ברזיל|מדינת]] [[ריו גראנדי דו סול]] שבברזיל כאתר מורשת עולמית. שנה לאחר מכן הצטרפו לסאו מיגל ארבעה שרידי רדוקסיונים נוספים בארגנטינה: '''[[נואסטרה סניורה דה לורטו]]''', '''[[נואסטרה סניורה דה סנטה אנה]]''', '''[[סן איגנסיו מיני]]''' ו'''[[סנטה מריה לה מז'ור]]'''. חמשת האתרים מהווים יחד אתר מורשת עולמית אחד. סאו מיגל דאס מיסואס וסן איגנסיו מיני נחשבים לשמורים מביניהם.
 
==ראו גם==
* [[המיסיונים הישועיים בצ'יקיטוס]]
 
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Jesuit Missions of the Guaranis|שם ויקישיתוף=המיסיונים הישועיים של הגוארני}}
 
{{אתרי מורשת עולמית בארגנטינה}}