אלכסיי ריקוב – הבדלי גרסאות

לאחר מותו של לנין ב-[[24 בינואר]] [[1924]] ריקוב התפטר מהמועצה לכלכלה לאומית ונהיה לראש ממשלת ברית המועצות ולראש הוועדה לעבודה והגנה. יחד עם [[ניקולאי בוכארין]] ו[[מיכאיל טומסקי]], המתונים שבמפלגה, התנגד ל"אופוזיציה משמאל" של [[לאון טרוצקי|טרוצקי]], קאמנייב וזינובייב, וסייע ל[[סטלין]] לנשלם מכוחם במנגנון המפלגתי בכנסים י"ד וט"ו של המפלגה בשנים [[1925]]-[[1927]]. כשסטלין אימץ חלק מרעיונותיו הרדיקליים של טרוצקי והתבטא כנגד מדיניות ה[[נא"פ]] ובשבח ה[[קולקטיביזציה]] הכוחנית והאצת התיעוש, ריקוב התנגד לדעותיו אלה וגונה על "נטייתו ימינה" על ידי ה[[פוליטביורו]] ([[1928]]). בשנה שלאחר מכן ריקוב הודח על רקע זה מתפקידו כראש ממשלתה של הפדרציה הרוסית, ובשנה שלאחריה - מהפוליטביורו ומתפקידיו כראש ממשלת ברית המועצות ויושב ראש הוועדה לעבודה והגנה (תפקיד שמילא לאחר הדחתו של קאמנייב).

 

 

{{מיון רגיל:ריקוב, אלכסיי}}