יוסף תגר – הבדלי גרסאות

בתום לימודיו, ב-1942, עלה לארץ ישראל. לאחר עלייתו שינה את שמו מטאג'ר לתגר, התנדב ל{{ה|צבא הבריטי}} והוצב באחד מבסיסיו במצרים. לאחר שחרורו מצא לעצמו עבודה כשרטט-אמן במחלקת המדידות של [[עיריית תל אביב]]. תקופת-מה גם עבד כמעצב חפצי-חן בחנותה של [[בת שבע דה רוטשילד]], בתל אביב. במקביל סייע באותו זמן בקליטת הוריו ואחותו שמחה (לימים שמחה בחסי) שהגיעו לארץ. כעבור זמן מצא לעצמו דירה למגורים ולסטודיו ב"בית קאזנובה", בסימטת נתיב המזלות ב[[יפו העתיקה]]. שם, בדירה הקטנה הסתפק בחיי נזיר שכולו ממוקד ביצירה. תחילה עסק ברישום ובהדרגה עבר לציור בצבעי שמן אפורים וקודרים. יותר מאוחר גילה את יכולותיו בפיסול ויצר בתחום זה כמעט עד לימיו האחרונים.

משנעשה "השטח הגדול" לאזור נחשב בתוכניות הפיתוח של תל-אביב-יפו, נפתחו שם גלריות מוכרות והמקום נודע בקרב מבקרים מרחבי הארץ. באותן שנים התחיל תגר, במקביל לפיסול, בכתיבת רעיונותיו על תהליכים העוברים על האדם בעולם משתנה ומתנער מאחריותו לפרט, והמשיך בנסיונותיו לבטא השקפת עולם זו גם באמצעים פיסוליים. בתהליך התנסויות אלה הצליח גם ליצור שורה של פסלים הנוגעים בתחום ה[[ארוטיקה]] הנקשרת בין נשים לגברים. בפסליו ראה את ילדי רוחו ובמילה זו השתמש לגביהם גם בצוואתו שהשלים את כתיבתה בערב התאבדותו.

הפסל יוסף תגר (יוז'י), היה בן שישים ותשע כאשר שם קץ לחייו בסטודיו שלו בסימטת נתיב המזלות ב[[יפו העתיקה]]. לקראת התאבדותו השלים כתיבת מאמרים אחדים בהם התמקד במצבו המדכא של האדם בחברה המודרנית. כתיבתו בנושאי "אדם וחברה" התחילה שנים לפני-כן וחלק ממאמריו פורסמו בחוברות. אחת מאותן חוברות נקראת בשם "עמנואל, רות והיטלר" (הוצאה פרטית 1986) ונכתבה במקור באנגלית. חוברת נוספת שנכתבה בעברית נקראת "אדם ושלום" ופורסמה בהוצאת "אופוס" בשנת 1986. חוברות אלה משקפות את התמקדותו באדם כמו גם בפסליו.

במוות ראה מבחינתו צעד מובן למי שיותר אינו מצפה למצוא תשובות לשאלות הקיום הפיזי והרוחני בעולם מתנכר. בכתיבתו נמצאה עדות שלא השתחרר מהשפעת האימה של [[השואה]], שלממדיה התוודע לאחר המלחמה. אחד מפסליו מתמצת את השואה יותר מפסלים רבים אחרים בנושא זה. פסל זה מורכב ממספר רב של גופות מפוסלות המוטלות זו על זו עד שנערמה ערימה כמצבה. בפסל זה כמו ביצירות אחרות שלו הוכיח תגר את יכולתו לגעת בפסגת בית היוצר. תגר זכה בהישג זה תוך הפגנת יכולת טכנית מרשימה ומשכנעת.

תגר נודע כהומניסט מובהק, לעתים מעודן בביטויו לעתים בוטה במשהו, אולם תמיד מעל לכל פיסולו היה שפתו היותר מדויקת. הוא השאיר אחריו מאות פסלים אותם פיסל בכל חומר פיסולי מוכר כעץ, אבן, שיש, בזלת, נחושת, ארד וסגסוגת אלומיניםאלומיניום. הוא לא נרתע גם מחומרים חדשים כמו קל-קר ואחרים. תגר בחייו נמנע מלהציג את פסליו כחושש שכוונותיו לא יובנו. רק כשנה לאחר מותו הוצגו שתי תערוכות חשובות בהן ניתן היה לראות מבחר מיצירותיו, האחת ב"גלריה לפיסול על-שם יוסף קונסטנט" ברמתן-גן, והשניה ב"משכן לאמנות" בחולון. שתי התערוכות התקיימו בשנת 1993.