ז'אן דה ז'ואנוויל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
GhalyBot (שיחה | תרומות)
מ בוט מוסיף: arz:جان دى جوانفيل
אילי (שיחה | תרומות)
מאין תקציר עריכה
שורה 4:
ז'אן דה ז'ואנוייל, שהיה בנם של סימון דה ז'ואנוויל ושל ביאטריס מאוסון, השתייך למשפחת אצולה רמת מעלה מחבל [[שמפאן-ארדן|שמפאן]] בצרפת. הוא קיבל את חינוכו, שכלל קריאה, כתיבה ויסודות הלשון ה[[לטינית]], בחצרו של תיבו הרביעי, רוזן שמפאן. עם מות אביו, הפך לראש לשכתו של הרוזן, וב-[[1241]] התלווה אליו במסעו לחצר המלכות של [[לואי התשיעי, מלך צרפת]]. ב-[[1244]], כאשר המלך התכונן ל[[מסע הצלב השביעי]] ל[[מצרים]], החליט ז'ואנוויל לעזוב את משפחתו ולהפוך ל[[אביר]]. הוא העמיד את עצמו לרשות המלך והפך ליועצו ולאיש סודו.
 
אחרי שהמלך וצבאו נפלו בשבי ה[[ממלוכים]] ב[[אל-מאנסורהמנצורה]] במצרים ([[13 באפריל]] [[1250]]) השתתף ז'ואנוויל, שהיה בין השבויים, במשא ומתן שהביא לשחרור המלך וצבאו תמורת [[כופר נפש]]. הוא שכנע את המלך שלא לשוב לצרפת אלא לפנות צפונה אל עבר [[יפו]], [[קיסריה]], [[עכו]] ו[[צידון]], שם סייע המלך ל[[צלבנים]] לבצר את חומות הגנתם נגד תקיפה מוסלמית, וניהל משא ומתן עם שליטי [[סוריה]] ומצרים. לפני שובו לצרפת ב-1254, השאיר המלך חיל מצב ב[[עכו]]. בכל אלה היה ז'ואנוויל יועצו המסור והנאמן.
 
ב-[[1270]] יצא לואי התשיעי ל[[מסע הצלב השמיני]] בחברת שלושת בניו. ז'ואנוויל התנגד למסע צלב זה, ומשום שחזה מראש את תוצאותיו סירב לקחת בו חלק. ואמנם מסע זה הסתיים באסון: בהיותו לחופי [[תוניסיה]] חלה המלך ב[[דיזנטריה]] ונפטר שם ב-[[25 באוגוסט]] [[1270]].