קרואטיה היוגוסלבית – הבדלי גרסאות

בשנים [[1918]]-[[1991]], הייתה [[קרואטיה]] תחת שלטון [[יוגוסלביה|יוגוסלבי]].

 

 

ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים לא אושרה בידי הפרלמנט הקרואטי. מדינה זו, שנוצרה מהחלק האוסטרו-הונגרי (קרואטיה, סלובניה, ווידובינה ובוסניה-הרצגובינה) ומסרביה ומונטנגרו, כוללת שני צדדים מנוגדים במלחמת העולם הראשונה, ממסורת, דתות, אומות, שפות וכתבים שונים, הפכה להיות זירת קרב עתידית.

ב-[[1931]], נרצח הפוליטיקאי וההיסטוריון [[מילאן שופלאי]] (''Milan Šufflay'') ב[[זאגרב]], לא ידוע בדיוק על ידי מי (ישנם אנשים אשר חושדים שמדובר בממשלה הסרבית). [[אלברט איינשטיין]] ו[[הינריך מאן]] שלחו מחאה לליגה הבינלאומית לזכויות האדם ב[[פריז]], אך נאסר פרסום המקרה בקרואטיה.

 

[[תמונה:Oclocracia.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תושבים ב[[זאגרב]] מקבלים בברכה את כניסת חיילי ה[[ורמאכט]] לעיר]]

כיבוש קרואטיה בידי [[מדינות הציר]] ב-[[1941]] אפשר למפלגה הקרואטית [[אוסטאשה]] (''Ustaše'') בימין הקיצוני להתחזק ולהשיג את אהדת הציבור הקרואטי. כך נוצרה [[המדינה העצמאית של קרואטיה]], שהונהגה בידי [[אנטה פאבליץ']] (''Ante Pavelić''), ראש ממשלת הבובות של [[גרמניה הנאצית]]. מדינת הבובות ה[[פאשיזם|פאשיסטית]] החלה בקמפיין לחסל את המיעוטים האתניים - [[סרבים]], [[יהודים]] ו[[צוענים]] - אשר נקראו "אויבי המדינה" או "הלא-רצויים". במהלך הקמפיין הזה נהרגו, על פי הערכות, עד ל-200,000 איש, רובם ב[[יאסנובאץ]]. חוץ ממנו בנתה המדינה העצמאית של קרואטיה שבעה מחנות ריכוז.

תנועה [[קומוניזם|קומוניסטית]] אנטי-פאשיסטית החלה לפעול בשנת 1941, תחת פיקודו של [[יוסיף ברוז טיטו]]. תנועות דומות קמו בכל יוגוסלביה. ב-[[1943]], החלה התנועה לצבור הישגים, וב-[[1945]], בעזרת [[הצבא האדום]], גירשה את כוחות הציר ובעלי בריתם.

 

 

[[תמונה:JosipBrozTito.png|שמאל|ממוזער|200px|יוסיפ ברוז טיטו]]

 

במרץ 1990, הצבא העממי היוגוסלבי פגש בנשיאות היוגוסלבית (מועצה של שמונה נציגים מששת הרפובליקות ושתי המחוזות האוטונומיים) במאמץ לשכנע אותם להכריז על מצב חירום שיאפשר לצבא להשתלט על המדינה. נציגי קרואטיה, סלובניה, בוסניה ו[[מקדוניה]] הצביעו נגד. ארבעת הנותרים היו בעד, והתיקו שנוצר האט את האצת המאבקים הפנימיים ביוגוסלביה.