|
|
ברבים ממחוזות הכיס נבחר בעל הקרקע כחבר הפרלמנט, מה שייצר ייצוג יתר של בעלי קרקעות הגדולים בפרלמנט. במחוזות אחרים, "קנו" אצילים, חברי בית הלורדים את מושבי הפרלמנט עבור בניהם, ובצורה כזאת השיגו שליטה כפולה, הן בבית הנבחרים והן בבית הלורדים.
ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]], החלו להנקט צעדים לחיסול המחוזות הרקובים. בחוקב[[חוק הרפורמה של 1832|חוק הרפורמה משנת [[1832]] בוטלו 52רוב המחוזות מועטי מחוזותהבוחרים, בעוד שמרכזי אוכלוסייה גדולים ואזורים מרובי תעשייה זכו בהגדלת הייצוג. מחוזות הכיס בוטלו לבסוף בחוק הרפורמה משנת [[1867]], שבו נקבע העיקרון שבכל מחוז צריכים להיות בערך אותו מספר בוחרים. חוקים נוספים קבעו הקמה של ועדת גבולות שנועדה ליישם את העקרון בהתאם לתנועת האוכלוסייה. בחוק הבחירות משנת [[1872]] הפך שוחד הבחירות ללא חוקי, נקבע שהבחירות יהיו חשאיות, מה שהגביל את יעילות השוחד משום שאי אפשר היה לדעת כיצד כל אדם בחר. שינוי זה גם הוריד באופן משמעותי את עלות מערכת הבחירות.
==ראו גם==
|