פובליוס קורנליוס סקיפיו אמיליאנוס – הבדלי גרסאות

'''פובליוס קורנליוס סקיפיו איימיליאנוסאמיליאנוס אפריקאנוס נומאנטינוס''' (מ[[לטינית]]: '''Publius Cornelius Scipio Aemilianus Africanus Numantinus'''), הידוע גם כ'''סקיפיו איימיליאנוסאמיליאנוס אפריקאנוס''' (נולד בסביבות [[185 לפנה"ס]] - [[129 לפנה"ס]]), היה מצביא ומדינאי [[רומא העתיקה|רומאי]] חשוב ב[[הרפובליקה הרומית|רפובליקה הרומית]], הידוע בעיקר בשל היותו המצביא שהחריב את [[קרתגו]] והוביל את רומא לניצחון ב[[המלחמה הפונית השלישית|מלחמה הפונית השלישית]].

איימיליאנוסאמיליאנוס היה בנו של המדינאי הרומי [[לוקיוס איימיליוסאמיליוס פאולוס]], בן לאחת מהמשפחות

המכובדות ורבות ההשפעה ברומא ומצביאה המנצח של [[המלחמה המוקדונית השלישית]]. בנערותו רכש איימיליאנוסאמיליאנוס השכלה יווניות במצוות אביו. בשנת [[168 לפנה"ס]] איימיליאנוסנלחם אמיליאנוס נלחם לצד אביו ב[[קרב פידנה]], הקרב המכריע במלחמהב{{ה|מלחמה המוקדונית השלישית}}.

מאוחר יותר אומץ איימיליאנוסאמיליאנוס על ידי פובליוס קורנליוס סקיפיו, בן בריתו הפוליטי של פאולוס ובנו הבכור של [[סקיפיו אפריקאנוס]], ממצביאיה המהוללים של רומא. אימוצו של איימיליאנוסאמיליאנוס התרחש לפני מותו אביו בשנת [[160 לפנה"ס]] ונעשה כנראה על רקע שיקולים פוליטיים וכלכליים

בשנת [[151 לפנה"ס]] שימש איימיליאניוסאמיליאניוס כ[[טריבון#טריבון צבאי|טריבון צבאי]] בקרב הכוחות הרומאיים שב[[ספרד]]. במסגרת תפקידו הוא נשלח לאפריקה על מנת לגייס [[פיל|פילי מלחמה]] למצביאו בספרד. הוא יצר קשר עם [[מאסיניסה]], המלך ה[[נומידיה|נומידי]] וחזה במלחמה שנערכה בינו לבין [[קארתגו]]. לאחר תבוסת הפונים הוא נתבקש על ידי הצדדים היריבים לשמש כמתווך, אולם ניסיונות הפיוס שלו נכשלו. עם פרוץ המלחמה בין רומא לקארתגו שנה לאחר מכן, הוכיח איימיליאנוסאמיליאנוס את עצמו בשדה הקרב כמפקד החלטי ונועז, בניגוד מוחלט למפקדי הצבא שהפגינו חוסר יכולת, רשלנות והססנות.

בנוסך ליכולות כמפקד, הוכיח איימיליאנוסאמיליאנוס את עצמו גם כמדינאי מוכשר; הוא שכנע את [[חימילקון פאמאיס]] הקארתגי לבגוד בארצו ולעבור לצד הרומאי עם כוח של כ-2000 פרשים, הוא שימש כמוציא לפועל של צוואת מאסיניסה, שמת במהלך המלחמה וחילק את ממלכתו בין שלשת יורשיו וגייס לעזרת רומא את [[גולוסה]], בנו של מאסיניסה, ומפקד פרשים מוכשר.

הצלחות אלו, בשילוב עם אי ההכרעה במלחמה, ואוזלת ידם של המצביאים הרומאים הובילו לבחירתו של איימיליאנוסאמיליאנוס למשרת ה[[קונסול (רומא העתיקה)|קונסול]] ומפקד המלחמה אפריקאית בשנת [[ 147 לפנה"ס]]. תחת פיקודו, בשנת [[146 לפנה"ס]], נכבשה ונבזזה קארתגו ותושביה נמכרו רובם ככולם לעבדות. זמן קצר לאחר מכן, בהוראת הסנאט הרומי, שרף איימיליאנוסאמיליאנוס את העיר עד יסוד. עם חזרתו של איימיליאנוס אמיליאנוס לרומא נערך לכבודו [[טריומף (מצעד ניצחון)|טריומף]] מפואר והוא זכה להוסיף לשמו, כמו סבו המאמץ לפניו, את השם "אפריקאנוס".

בשנת [[142 לפנה"ס]] נבחר איימיליאנוסאמיליאנוס לתפקיד היוקרתי של ה[[קנסור]]. בשנת [[134 לפנה"ס]] נבחר למשרת הקונסול בשנית על מנת שיוביל את רומא להכרעה ב[[מלחמת נומאנטיה]]. עם בואו של איימיליאנוסאמיליאנוס להיספניהל[[היספניה]] הוא החל בפעולות אימון נוקשות והטיל משמעת כבדה על הצבא הרומי שהוצב שם. לאחר שהצבא הרומי עמד באמות המידה שלו הוא הצעיד אותו לעבר נומאנטיה.

לאיימיליאנוסלאמיליאנוס היה יתרון מספרי ניכר על מגני העיר הלוזיטאנית, כאשר תחת פיקודו עמד כוח של שני לגיונות רומים, גדודי עזר שגויסו מקרב בעלות הברית באיטליה וכוחות עזר נוספים מקרב שבטי ספרד הכפופים לרומא. בתחילה השמיד איימיליאנוסאמיליאנוס את בסיס האספקה של הלוזיאטנים ואז הטיל על העיר מצור שנמשך נמשך כשמונה חדשים. לבסוף הכניע הרעב את תושבי העיר והם נכנעו. העיר נשרפה ותושביה השורדים נמכרו לעבדות. במהלך הקרבות קידם איימיליאנוסאמיליאנוס חייל צעיר בשם [[גאיוס מאריוס]], לימים מהחשובים שבמצביאי ומדינאי רומא.

בזמן שאיימיליאנוסשנלחם נלחםאמיליאנוס בספרד, רומא עברה רומא טלטלה פוליטית; תחת הנהנתו של [[טיבריוס גראקכוס]], גיסו של איימיליאנוסאמיליאנוס, עברו ברומא שורה של רפורמות חברתיות ואגרריות, ששיאן היה החוק הסמפורני לחלוקת אדמות. חברי הצד השמרני של הפוליטיקה הרומית התנגדו בכוח לרפורמות אלה וגראקכוס, יחד עם בניו ועשרות תומכיו, נרצח. עם חזרתו של איימיליאנוסאמיליאנוס הוא הנהיג את הסיעה המתונה ברומא, בין השמרנים שרצו בחזרה מוחלטת לסדר הישן מצד אחד ובין סיעת הגראקכים, שתמכה בחלוקת האדמות ובתהליכים ריאקציוניים מצד שני. איימילאינוסאמילאינוס התנגד לפגיעה האלימה במערכת המשפט הרומית ובסדרים הישנים שהביאו איתם הגראקכים והוא גינה את פועלו של גיסו. יחד עם זאת סיעתו פתרה, לפחות באופן חלקי, את תהליך חלוקת האדמות שהחל גרקכוס.

בשנת [[129 לפנה"ס]], פנו אל איימיליאנוסאמיליאנוס מדינות בעלות הברית של רומא באיטליה, שחוקי חלוקת האדמה פגעו בזכויות על אדמותיהן, בבקשה לעזרה. איימיליאנוסאמיליאנוס, שהיה מודע לחשיבות הצבאית של בנות הברית לרומא, חשש מפגיעה ביחסים אלו והסכים לעזור להם. תחת השפעתו עוכבה חלוקת האדמות, בייחוד מקרב אדמות בנות הברית. פעולה זו מנעה את החרפת היחסים עם בעלות הברית, אולם הביאה להתמרמרות רבה בקרב סיעת הגרקאכים.

לא ברור אם איימיליאנוסאמיליאנוס התנגד מראש לחלוקת האדמות ופשוט חיכה לזמן המתאים לנצל את השפעתו כדי להפסיק אותה, או, כפי ש[[תיאודור מומזן]] סבור, הנסיבות הביאו אותו למסקנה שהתועלת מחלוקת האדמות הגיעה לסופה.

זמן קצר לאחר פעולה זו, יום לפני שעמד לשאת נאום בנושאי חלוקת האדמות וזכויות בנות הברית של רומא, נמצא איימיליאנוסאמיליאנוס מת בביתו. חשדות כבדים של רצח העיבו על מותו של איימיליאנוסאמיליאנוס, הן בימיו, כפי שמשתקף מהמקורות, והן בקרב היסטוריונים מודרניים. [[קיקרו]] מצביע בפירוש על מנהגי הסיעה הרפורמיסטית כאשמים בכתביו ומומזן משער שהרצח אורגן על ידי סיעת הגראקכים, כנקמה על הקפאת חלוקת האדמות.

מותו של איימיליאנוס,אמיליאנוס היה אחד מהסממנים הבולטים לאי היציבות הפוליטית ברומא בתקופתו. היעלמתו מהמפה הפוליטית סתמה למעשה את הגולל על קיומה של סיעה מתונה והחיכוך בין תומכי ומתנגדי הרפורמה של הגראקכים הלך וגדל. רומא איבדה במותו את אחד מהבולטים שבמדינאיה ומצביאיה, אדם שנחשב לבין ההגונים והישרים באריסטוקרטיה השלטת ואחת מפטרוני האמנות והספרות החשובים בתרבות הרומית.

{{מיון רגיל:סקיפיו איימיליאנוסאמיליאנוס, פובליוס קורנליוס}}