שוכרי אל-קוותלי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 17:
בשנת [[1932]] הכריזו הצרפתים על [[חנינה כללית]], וקוותלי שב לסוריה והצטרף ל[[הגוש הלאומי|גוש הלאומי]], התנועה הלאומית הגדולה בסוריה. קוותלי חבר לנשיא הגוש, [[האשם אל אטסי]], אשר שימש לו כחונך ומדריך. מנהיגי הגוש, רובם [[סונים]] עשירים ומשכילים, ביקשו לשחרר את סוריה מהכיבוש הצרפתי בדרכים שאינם אלימות. כך, למשל, הכריזו ב-[[1935]] על [[שביתה]] בת 60 יום במחאה על סירובה של צרפת להתייחס לסוגיית העצמאות הסורית "באופן רציני." קוותלי היה הגורם המרכזי בהשבתת המשק הסורי, והצרפתים עצרוהו באשמת הסתה נגד הרשות המנדטורית. השביתה, בתורה, הביאה למותם של מאות אזרחים ולהרס הכלכלה הסורית, מה שפגע בצרפת ובתדמיתה באירופה.
שנה לאחר מכן הסכימה צרפת להכיר במנהיגי הגוש כנציגיו הבלעדיים של העם הסורי, והזמינה אותם ל"שיחות עצמאות" ב[[פריז]]. האשם אל אטסי עמד בראש המשלחת, ובהיעדרו מונה קוותלי לנשיא הגוש בפועל, תפקיד אותו מילא כחצי שנה. במהלך תקופה זו גייס רבים מבני דמשק לגוש, וכך כונן בסיס תמיכה נרחב. הוא נשען בעיקר על מנהיגי השכונות, סוחרים ואנשי מעמד הביניים כדי לשווק את מנהיגותו לציבור הרחב. האהדה הציבורית כלפי קוותלי גברה כאשר באותה תקופה פתח בן בריתו הפלסטיני, אמין אל חוסייני,
משלחת הגוש הלאומי שבה לסוריה בנובמבר 1936 לאחר שסיכמה על הסכם עצמאות ארוך טווח עם צרפת (הסכם שרוקן מתוכן בסופו של דבר, שכן הצרפתים סירבו לאשררו בשנים הבאות והוסיפו להחזיק בריבונות בשטח הסורי). האשם אל אטסי היה לנשיא, ואילו [[ג'מיל מרדם ביי]] - ראש הממשלה. קוותלי מונה לשר האוצר והכלכלה הלאומית בממשלתו של מרדם ביי. בנוסף עמד מאחורי הקמתו של משרד ההגנה הסורי, שלא היה קיים קודם לכן.
עם זאת, זמן מה לאחר שנכנס לתפקיד התפטר בעקבות חילוקי דעות עם מרדם ביי לגבי סמכויותיו כשר האוצר. ב-[[1939]] נפגש עם מספר נציגים של [[גרמניה הנאצית]] ששהו בסוריה והביע את נכונותו להיעשות בן בריתם של הנאצים באם יסכים [[אדולף היטלר]] לתמוך בעצמאות הערבים מהקולוניאליזם האירופי. הצרפתים ראו את נטיותיו הפרו גרמניות של קוותלי בחומרה וגירשוהו לערב הסעודית, ואולם הודות למאמצי השתדלנות של ידידו [[אבן סעוד]] שב לסוריה בשנת 1941. בתמורה הבטיח קוותלי כי יימנע מפעילות אנטי
===כהונתו הראשונה כנשיא (1943-1949)===
| |||