הבדלים בין גרסאות בדף "מלחמת האזרחים של גאורגיה"

[[גאורגיה]] היא מדינה ב[[קווקז]] בה רוב התושבים הם ממוצא [[גאורגים|גאורגי]], ודתם היא [[הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית]]. עם זאת, בגאורגיה מיעוטים לאומיים רבים, [[אבחזים]], [[אוסטים]], [[כרתוולים]], [[לאזים]] ואחרים. בעבר הייתה גאורגיה חלק מ[[ברית המועצות]] והנטיות הלאומיות, הן של הגאורגים והן של המיעוטים בגאורגיה דוכאו בכוח. השלטון הסובייטי עיצב את גבולות מחוזות גאורגיה על פי "יחידות פדרטיביות", מבלי להתייחס להבדלים השונים בין המיעוטים האתניים בגאורגיה. כן ניתנה אוטונומיה למיעוטים מסוימים, ואחרים לא זכו לכך. משנת [[1986]] השתנה המבנה הפדרטיבי בצורה ניכרת, והוחל בהעברת סמכויות שלטוניות רבות יותר לגופי השלטון המקומיים.
 
לקראת התפרקות [[ברית המועצות]], החלה תסיסה בגאורגיה, כאשר רבים הבינו כי המדינה מסוגלת להפוך לעצמאית. ה[[דיסידנט]] האנטי סובייטי [[זוויאד גמסחורדיה]] הוביל תנועה לאומית גאורגית, והחל בארגון עצרות המונים שקראו לעצמאות גאורגיה, בין השנים [[1987]] ל-[[1990]]. באפרילב[[אפריל]] [[1989]] אירעה "[[הטרגדיה של 9 באפריל]]", טבח במפגינים כנגד המשטר הסובייטי, שהפך לאירוע מכונן בלאומיות הגאורגית החדשה, לקראת עצמאות המדינה. התקדמות הרפורמות הדמוקרטיות הואצה, והובילה לבחירות הדמוקרטיות הראשונות שנערכו בגאורגיה ב-[[28 באוקטובר]] [[1990]], בהן זכתה מפלגתו של גמסחורדיה. ב-[[31 במרץ]] [[1991]] נערך בגאורגיה משאל עם, ובו הוחלט על עצמאות המדינה. ב-[[26 במאי]] [[1991]] נבחר גמסחורדיה בבחירות חופשיות לנשיאה הראשון של גאורגיה העצמאית לאחר נפילת ברית המועצות.
 
הבעיה החשובה שעמדה על הפרק הייתה בעיית המיעוטים. על אף שבני מיעוטים אלו נתנו ידם לתנועה הלאומית הגאורגית וסייעו בהשגת עצמאות המדינה, הם סבלו מתת ייצוג בפרלמנט הגאורגי, ונציגים בני המיעוטים איישו 9 מתוך 245 המושבים בפרלמנט הגאורגי. גם לפני קבלת העצמאות היה מתח אתני רב בגאורגיה, ובאבחזיה פרצו מהומות על רקע זה בשנת [[1989]]. התנועה הלאומית הגאורגית הביאה עמה לא רק את סוף מסע הרוסיפיקציה והקשר עם ברית המועצות, אלא גם את הסכנה לאובדן מעמדם המיוחד של המיעוטים הלאומיים, והאוטונומיה שניתנה להם.
מנהיגי המיעוטים האתניים בגאורגיה דרשו איחוד עם הרפובליקות בהן היו עמיהם רוב, בצידו הרוסי של הגבול, או פרישה ועצמאות. רפובליקות חדשות אחרות במרחב הפוסט-סובייטי עמדו בפני דרישות דומות, כדרישת המיעוט הרוסי ב[[מולדובה]] או המיעוט הארמני ב[[אזרבייג'ן]], דרישות שהובילו למלחמת אזרחים. רבים האמינו כי מוסקבה עומדת מאחרי מנהיגי המיעוטים על מנת לפגוע בעצמאות המדינות החדשות שנפרדו מברית המועצות.
 
ב-[[1989]] פרצו מהומות ב[[דרום אוסטיה]] בין האוכלוסייה הגאורגית ובין אוסטים הנאמנים למוסקבה. הסובייט האזורי של דרום אוסטיה הכריז על ניתוק החבל מגאורגיה על מנת ליצור "רפובליקה סובייטית". בתגובה ביטל הסובייט העליון של גאורגיה את עצמאות החבל במרץב[[מרץ]] [[1990]]. באזור פרץ מאבק תלת צדדי בין הגאורגים, האוסטים, והצבא הרוסי, ובמרץוב[[מרץ]] [[1991]] נהרגו בו 51 אנשים, ו-25,000 הפכו לפליטים.
 
במקביל, החלו טענות כנגד התנהלותו של גמסחורדיה. הוא נראה בעיני רבים כאדם הפכפך, בעל נטיות דיקטטוריות. נמתחה עליו ביקורת עזה בשל טיפולו בשאלות המיעוטים, והתנהגותו ההפכפכה במהלך [[הפיכת יאנייב]], בה ניסו קצינים רוסים להדיח את [[מיכאיל גורבצ'וב]], ולשמור על המסגרת של [[ברית המועצות]]. ראש הממשלה הגאורגי [[תנגיז סיגואה]] ושני שרים אחרים, פרשו ב-[[19 באוגוסט]] [[1991]] במחאה כנגד מדיניותו. שלושת השרים הצטרפו לאופוזיציה וכינו את גמסחורדיה "דמגוג וטוטליטרי", כשהם מתלוננים כנגד הקצב האיטי של הרפורמות הדמוקרטיות. בשידור רגשני בטלוויזיה טען גמסחורדיה כי אויביו הם חבלנים ובוגדים.
משתמש אלמוני