מלחמת העצמאות של אלג'יריה – הבדלי גרסאות

בתחילת שנת [[1954]], בין השאר בעקבות ההפסד הצרפתי ב[[דיאן ביאן פו]] (Dien Bien Phu) ב[[הודו סין]] ובעקבות עליית הלאומיות ה[[אלג'יר]]אית, הוקמה ה-[[CRUA]] ("המועצה המהפכנית לפעולות מאוחדות") באלג'יריה. מטרת הארגון הייתה לאחד את כוחות המליציות האלג'יראיות כנגד צרפת. ב-[[10 באוקטובר]] של אותה שנה, חברי ה-CRUA החליטו להתחיל את המרד. המרד החל בלילה של [[1 בנובמבר]] ובאותו לילה בוצעו כשלושים מתקפות כנגד מטרות [[משטרה]] ו[[צבא]] צרפתיות ברחבי אלג'יריה. מיד לאחר מכן, ה-CRUA שינה את שמו ל-[[FLN]] ("החזית לשחרור לאומי") כאשר הזרוע הצבאית שלה כונתה ה-ALN ("הצבא לשחרור לאומי") וכך המרידה החלה. בפרוץ המרד היו באלג'יריה תשעה מיליון מוסלמים לעומת מיליון מתנחלים אירופאים ("Pied Noir" שביניהם גם נכללו יהודי אלג'יריה) שנהנו ממעמד כלכלי-חברתי גבוה בהרבה מזה של המוסלמים.

תחילת הלחימה התבטאה בחוסר יכולת של ה-[[FLN]] להשיג תמיכה ציבורית גורפת וחוסר יכולתם של הצרפתים לעצור את ה-[[FLN]]. על מנת להשיג תמיכה ובמטרה להגביר את האינטנסיביות של הלחימה לוחמי ה-ALN ביצעו פיגועים נגד מתנחלים אירופאים ואנשי צבא וכן כנגד מטרות רגישות כגון תחנות כוח, מסילות ברזל גשרים וכדומה. בעקבות התגברות ההתקפות, הצרפתים גייסו כוחות מילואים וסדר גודל הצבא באלג'יריה הגיע לחצי מיליון חיילים עד סוף [[1956]]. בנוסף [[גי מולה]] (Guy Molet), ראש ממשלת [[צרפת]], נתן לצבא אישור לסיים את הלחימה בכל האמצעים הדרושים. בשנים [[1956]] עד אמצע [[1957]] התחולל הקרב על אלג'יר (בירת אלג'יריה) שעד סופו הצבא הצרפתי השמיד את כל תשתיות ה-[[FLN]] באלג'יר וכלא או הרג את כל מנהיגיו, תוך כדי נקיטת אמצעים ברוטאליים ושימוש רווח ב[[עינויים]]. צרפת השיגה ניצחון צבאי מובהק אבל התוצאה הייתה התחזקות התמיכה הציבורית ב-FLN בתוך אלג'יריה, ולראשונה פגיעה בתמיכה הציבורי בתוך צרפת על הלחימה. הצרפתים המשיכו את מגמתם ההתקפית כנגד המורדים האלג'יראים והקימו מחסומים בגבולות עם [[תוניס]] ו[[מרוקו]] ובכך מנעו מה-[[FLN]] מקורות לנשק. בנוסף כוחות צבא צרפתים דלקו אחר לוחמי ה-FLN בכל רחבי אלג'יריה יישובים אלג'יראים שלמים שנחשד בהם פעילות חתרנית כנגד צרפת הועברו ממקומם או נמחקו וכך מיליוני אלג'יראים נהפכו לפליטים.

במאיב[[מאי]] 1957 בעקבות משברים כלכליים חמורים שנגרמו בין השאר מהמלחמה, נפלה ממשלתו של מולה ב[[צרפת]] והביאה לקיצה של [[הרפובליקה הרביעית]]. לאחר תקופה ארוכה שאף ממשלה לא הצליחה להחזיק מעמד ליותר מכמה חודשים, [[שארל דה גול]] (Charles de Gaulle) קיבל על עצמו את הנשיאות ביוניב[[יוני]] [[1958]] כאשר סמכות הנשיא הורחבה. בניסיון לסיים את הלחימה הציע דה גול לאלג'יראים אינטגרציה מלאה וניסה ליזום את "הסכם [[שלום האמיצים]]" יותר מאוחר באותה שנה עם ה-[[FLN]], אבל הם לא היו מוכנים להסתפק בפחות מעצמאות מלאה.

בינוארב[[ינואר]] [[1960]] לאחר שהמתנחלים הבינו שצרפת איננה מתכוונת לשמור על [[אלג'יריה]] צרפתית הם החלו מחאה אלימה כנגד הצבא הצרפתי- "שבוע הבריקאדות". [[דה גול]] הבין אז שהברירה היחידה היא עצמאות אלג'יראית מלאה. שנה לאחר מכן ב[[משאל עם]], הרוב המוחלט של אזרחי צרפת תמכו בעצמאות אלג'יראית מלאה. גם ניסיון [[פוטש]] צבאי כושל של המתנגדים לעצמאות אלג'יר לא הצליח לעצור את שחרורה של אלג'יריה. ב[[הסכמי אוויאן]] באביב של [[1962]] נחתם הסכם שלום. בקיץ שלאחר מכן מיליון וארבע מאות אלף מתנחלים אירופאים וביניהם יהודים ספרדים עזבו את אלג'יריה.