אירועי כיכר טיין-אן-מן (1989) – הבדלי גרסאות

התומכים העיקריים של המהלך אותו הובילה הממשלה, היו איכרים באזורי הכפר אשר משכורתיהם עלו במהלך שנות ה-80 כתוצאה מהרפורמות. אך תמיכה זו כמעט ולא באה לידי ביטוי כיוון שהתומכים היו מפוזרים באזורי כפר מבודדים לעומת שתי קבוצות ההתנגדות אשר היו מאוגדות בערים תחת אוניברסיטאות או יחידות עבודה.

 

 

בבייג'ינג החלו סטודנטים, בהשראת מוריהם ואינטלקטואלים שונים, להשתתף במחאות תוך שהם מקימים אגודות סטודנטים אשר התנגדו לאגודות הסטודנטים הקיימות שהיו תחת שליטת המפלגה. הסטודנטים ראו בעצמם פטריוטים, ממשיכי דרכם של אנשי [[תנועת הארבעה במאי]] וממשיכיהם של המוחים בכיכר טיאנאנמן ב[[1975]] (מחאה שהביאה לסילוקה של [[כנופיית הארבעה]]). מהבעת אבל על הו יאובאנג, שנתפס על ידי הסטודנטים כמבשר ה[[דמוקרטיה]], הפכה עד מהרה ההתארגנות למחאה על שחיתותו של השלטון, משם לדרישה ל[[חופש העיתונות]] ולבסוף דרישה לסילוקה של המפלגה הקומוניסטית (ושליטה מאחורי הקלעים [[דנג שיאופינג]]) מהשלטון.