הבדלים בין גרסאות בדף "אירועי כיכר טיין-אן-מן (1989)"

שביתות ומחאות החלו להופיע באוניברסיטאות ומכללות בערים נוספות בסין וסטודנטים רבים עשו דרכם אל עבר הבירה כדי להשתתף במחאה הראשית. לרוב היו ההפגנות מסודרות ומאורגנות היטב, כאשר במהלכן נערכים מצעדי תמיכה והזדהות של סטודנטים מרחבי המדינה עם המאבק. הצעד הסופי שננקט במחאה היה [[שביתת רעב]] שהונהגה בקרב המוחים. [[אגדה אורבנית]] מספרת כי מספר שובתים רעבו למוות, למרות שאין תיעוד לאירוע שכזה.
 
נסיונות הידברות עם ראשי השלטון שהיו מסוגרים במטה המפלגה הסמוך לכיכר נחלו הצלחה חלקית. ביקורו של מיכאיל גורבצ'וב בסין שנערך באותה עת גרם להימצאותם של כתבים ועיתונאים רבים בעיר, ואלה לרוב גילו יחס אוהד למפגינים בדיווחיהם. לקראת סוף המחאה, ב-[[30 במאי]] הוצב בכיכר פסלה של [[אלת הדמוקרטיה]]: פסל בגובה 10 מטרים אשר פוסל בידי סטודנטים לאמנות בהשראת [[פסל החירות]] האמריקני ואשר הפך עד מהרה לסמלה של המחאה בקרב צופי ה[[טלוויזיה]] ברחבי העולם.
 
ראשי המפלגה הקומוניסטית וזקניה (אנשים שפרשו מהנהגת המפלגה אך עדיין ניהלו אותה מעמדות כוח שונות) קיוו בהתחלה כי המחאות ידעכו מעצמן במהרה, וששינויים קוסמטיים קטנים שיערכו יספקו את המפגינים. הם רצו להימנע מאלימות ככל האפשר, והסתמכו על יכולתם של מנגנוני הביון של המפלגה לשכנע את המפגינים להניח למחאה ולחזור אל ספסל הלימודים. אך הממשלה נתקלה בקשיים לעצור את המחאה בדרכי נועם, וזאת גם עקב תמיכה של אנשי מפתח במפלגה במספר דרישות שאותן הציגו הסטודנטים, ובעיקר בדרישה לניקוי השחיתות. בעיה נוספת הייתה שהמפגינים הורכבו ממספר קבוצות בעלות אג'נדות שונות, מה שהקשה על המפלגה להחליט מול מי לנהל משא ומתן להפסקת ההפגנות.
משתמש אלמוני