מלחמת האזרחים בספרד – הבדלי גרסאות

לעומתם ה"לאומנים" העדיפו את ביסוסו של הכוח הפוליטי בידי ממשל חזק, על בסיס התאוריות המדיניות ה[[פשיזם|פשיסטיות]] שרווחו בשנות השלושים של [[המאה ה-20]], בהתאמה לתנאיה המיוחדים של [[ספרד]]. בסיסם של הלאומנים היה כפרי, שמרני וקתולי. בשורותיהם נכללו [[מונרכיה|מונרכיסטים]], [[קלריקליזם|קלריקליסטים]], ופַלֵנחיסטים - חסידי מפלגת ה[[פלנחה]] הפאשיסטית שנוסדה על ידי [[חוסה אנטוניו פרימו דה ריברה]], בנו של הרודן הצבאי [[מיגל פרימו דה ריברה]].

 

{{היסטוריה של ספרד}}

ההשלכות הפוליטיות והרגשיות של המלחמה חרגו אל מעבר לגבולות ספרד. תומכי הרפובליקה הציגו את המאבק כמאבק בין רודנות ו[[פשיזם]] לבין [[דמוקרטיה]] וחירות. רבים באירופה ומחוצה לה (כ[[ארנסט המינגווי]]) הצטרפו למאבקם של הרפובליקנים, במסגרת [[הבריגדות הבינלאומיות]], והתייחסו להצלת הרפובליקה הספרדית כאל מטרתו של הדור. רבים מהם נתנו את חייהם להגנת הרפובליקה. לעומתם טענו הלאומנים, תומכיו של פרנקו, כי הם קו החזית הקדמי במאבק אל מול הקומוניזם הבינלאומי והאנרכיה, וכי הם מייצגים את החפצים בשימורה של הציוויליזציה האירופית אל מול הקמים עליה לשנותה. אלא שטענות אלה היו בעיקרן הפשטות שחלקן דמגוגיות. הקווים האידאולוגיים במלחמה לא היו ברורים עד כדי כך, והמלחמה לא נשאה אופי מובהק של מאבק בין הקומוניזם והפשיזם. ממשלת הרפובליקה הספרדית לא הייתה מעולם קומוניסטית בעיקרה, ופרנקו, כפי שהוכיחו שנות שלטונו, היה יותר שמרן מן הדור הישן מאשר פשיסט. היה זה מאבק בין התומכים בשינוי חברתי המבוצע במסגרת רפובליקנית-דמוקרטית על ידי ממשלה אזרחית, אל מול אנשי ספרד הלאומנית, שביקשו לכונן משטר שמרני ולשנות את המדינה באמצעות שלטון מרכזי חזק, מיליטנטי ושמרני.