תור הזהב של אתיופיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מחליף אותיות משולשות לכפולות, Replaced: מממ → ממ, using AWB
שורה 7:
למרות שקיסרי [[שושלת זאגווה|שושלת הזאגווה]] דגלו בהגנת ה[[נצרות]] ובהישגים האומנותיים שלהם על אף כן, הייתה אי שביעות רצון כללית של העם מהמלכים ב[[לאסטה]] ובמיוחד במה שהיום הם עכשיו [[אריתריאה]] ו[[מחוז טיגראי (היסטורי)|טיגראי]] ה[[אמהרים]] לעומת זאת, היו קבוצה חזקה וצברו כוח יותר ויותר וישבו באזור שמדרום לאזורים שנשלטו על ידי הזאגווה והתרכזו בעיקר באזור [[אדאפה]]. ב-[[1270]] אציל אמהרי, בשם [[יקונו אמלק, קיסר אתיופיה|יקונו אמלק]], הדיח את שליט הזאגווה האחרון והכריז על עצמו כקיסר. ההנחה שלו הייתה שרוב הכוח כעת היה בדרומה של הארץ ו[[אתיופיה]] כעת מוכרזת כ "ממלכה הנוצרית של אתיופיה" ונכנסה לתקופה של קשר מוגדל עם ה[[לבנט]], [[המזרח התיכון]], ו[[אירופה]].
 
השושלת החדשה שיקונו אמלק ייסד יידועה בשם "[[השושלת הסולומונית]]" שושלת שטענה שמוצאה מ[[מלכי אקסום|השושלת האקסומית]] ולכן צאצאי מנליק בנם של [[מלכת שבא]] ו[[שלמה המלך]]. לפי המסורות שהיו לבסוף להגדה שנכנסה ללאומיות, הייחוס של מלכים האלו לאקסום התחילו עם בנם המשותף של המלך שלמה מלכת שבא [[מנליק]], שזיהו את ממלכת [[שבא]] בדרום [[תימן]] של ימינו או עם [[ממלכת אקסום]] (מזוהה כיום עם ממלכת [[סבא]] התימנית). ה[[טיגראינים]] וה[[אמהרים]], שראו את עצמם כיורשים של ממלכת אקסום, התנגדו לשלטון הזאגווה מכיוון שלא היו מאותו מוצא ולא טענו לייחוס ל[[מלכת שבא]] ו [[ שלמה המלך]]. ההמלכה של יקונו אמלק נראתה כלגיטימית ולכן נקראה "חזרת השושלת הסולומונית", על אף שהאמהרים הם אלו ששלטו. בכל זאת, ההנחה שלו של הכתר הביא את השושלת הזאת, וכל מלכים אתיופיים שבאו לאחר-מכן לטענו למוצא מ[[מנליק הראשון]] בנם של המלך שלמה ומלכת שבא.
 
תחת שלטונו של יקונו אמלק, המחוזות המרכזים של הממלכה היו [[מחוז טיגראי (היסטורי)|טיגראי]] הצפוני [[מחוז אמהרה (היסטורי)|אמהרה]] המרכזי ו[[שאווה]] הדרומי והיוו את הלב והמרכז הפוליטי גיאוגראפי של הממלכה הנוצרית. המלך החדש החל לגבש שליטה ברמות הצפוניות ולהרוס את המדינות המוסלמיות המקומיות כמו כן את עובדי האלילים שבאזור. הוא נהנה בעיקר מההצלחה הכי גדולה שלו כנגד [[סולטנות יפאט]], ממלכה הממוקמת דרומית מזרחית לאמהרה שאימה על הדרכים המסחריות בין העיר [[זאילה]] והרמות המרכזיות.[[תמונה:YagbeaSionBattlingAdaSultan.JPG|שמאל|ממוזער|275px|הקיסר יאגבה ציון (משמאל), נלחם ב[[סולטנות אדאל]]]]
שורה 14:
נכדו של יקונו אמלק, עמדה ציון, השיג שליטה על כל המחוזות הנוצריים של הממלכה וגם על ידי התפשטות לאזורים הסמוכים של [[שאווה]], [[גוג'אם]], ו[[דאמוט]] ולתוך המחוזות של ה[[אגאווים]] בתחומה של [[אגם טאנה]]. הוא הקדיש גם הרבה תשומת לב לקמפיינים צבאיים כנגד המדינות המוסלמיות במזרחה ובדרום מזרחה של [[אמהרה]], כמו סולטנות [[יפאט]], שאיימו על הממלכה הנוצרית, וכנגד [[ההאדיה]] וה[[סידמאים]] בדרום מערב [[שאווה]]. הניצחונות האלה נתנו לו שליטה ברמות המרכזיות ושיפרו את הסחר עם המדינות סביב [[ים סוף]] ו[[האוקיינוס ההודי]]. כיבושים אלו עזרו להתפשטות הנצרות ברמות הדרומיות.
 
בתחילת [[המאה ה-13]], אחת הבעיות הראשיות של הממלכה הנוצרית, שנשלטה עלח ידי ה[[אמהרים]] הייתה האיום המוסלמי. כל מזרח [[קרן אפריקה]] וממערב ל[[רמת אתיופיה]] היו מוסלמים ולמעשה הקיפו את אתיופיה כמה מהעמים האלוי הקימו סולטנויות עצמאיות משלהם כמו [[יפאט]] שהייתה ממוקמת בגבעות שוואה הצפון מזרחיות, וריכוז מוסלמי בעיר [[הראר]]. בעמקים דרך ים סוף היה שני עמים מוסלמים משמעותיים ה[[סומלים]] וה[[עפרים]]. יפאט הציג את האיום העקרי למממלכהלממלכה הנוצרית, אך לבסוף הובסה על ידי [[עמדה ציון הראשון, קיסר אתיופיה|עמדה ציון]] באמצע [[המאה ה-14]] לאחר סכסוך מתמשך. במשך הסכסוך הזה, יפאט נתמכה על ידי אפוטרופוס מוסלמי, אך בדרך כלל העמים המוסלמים הקימו מדינות קטנות ולא משמעותיות. רבים מהם היו דוברי שפה [[שפות כושיות|כושית]], שלא כמו דוברי [[שפות שמיות|השמית]] של [[הראר]].
 
{| border=1 align=left cellpadding=4 cellspacing=0 style="margin: 0.5em 1em 1em 1em; background: #f9f9f9; border: 2px #aaaaaa solid; border-collapse: collapse; font-size: 100%;" width=35%
שורה 122:
| הקודם = [[תקופת החושך האתיופית|תקופת החושך]]
| רשימה = [[היסטוריה של אתיופיה]]
| שנה = [[ 10 באוגוסט]] [[1270]] - [[9 במרץ]] [[1529]]
| הבא = [[תקופת השפל האתיופית|תקופת השפל]]
}}