הבדלים בין גרסאות בדף "אוסקר ויילד"

נוספו 2 בתים ,  לפני 11 שנים
אין תקציר עריכה
על היכולת הספרותית והדרמטית שבאו לידי ביטוי בהצגות אלו לא היו עוררין, למרות שהרעיונות והמעשים היו [[פרדוקס|פרדוקסליים]]. בשנת [[1893]] סירב ה[[מוציא לאור|מו"ל]] שלו לפרסם את יצירתו "שלומית", אך היצירה פורסמה שנה לאחר מכן בתמיכת [[שרה ברנאר]] ב[[פריז]].
 
ויילד היה [[ביסקסואל]]. נטייתו למערכות יחסים עם [[גבר]]ים הייתה ידועה למדי בחייו. מערכת היחסים הראשונה שלו עם גבר הייתה ככל הנראה עם רוברט רוס, שהיה חברו הטוב. בנוסף אליו היה במערכת יחסים עם מספר נערים צעירים חלקם משוררים לעת מצוא כמו ג'ון גריי (שהיה ההשראה לספרו "תמונתו של דוריאן גריי") וכן מספר של נערים ממעמד בינוני ונמוך חלקם זונות ממין זכר. ללא ספק הקשר המשמעותי ביותר שלו היה עם ה[[תארי אצולה|לורד]] [[אלפרד דאגלס]], אותו כינה "בוזי" (Bosie). אביו של הלורד דאגלס, ג'ון שולטו דאגלס, ה[[מרקיז]] ה-9 מקווינסברי, שרק שנה לפני כן התעמת ללא הצלחה עם שר החוץ (ולימים ראש הממשלה) הלורד רוזברי על מערכת היחסים שניהל עם בנו הבכור פרנסיס הלורד דרמלנירג, לא יכול היה לשאת עוד את הבושה שאפפה אותו כשנודע לו ששניים משלושת בניו הומוסקסואלים, והחליט להילחם הפעם ויהי מה. הוא יצא למלחמת חורמה בוויילד, אולם לא רצה להתלונן במשטרה על נטיותיו המיניות של ויילד (שהיו אסורות באותה עת על פי חוק בבריטניה בשל "תיקון לאבושר"). לכן, החליט לנקוט בדרך שונה ולמרר את חייו של ויילד בהטרדות בלתי פוסקות. כך חיכה לוויילד מחוץ לפרמיירה של הצגת המחזה של ויילד "חשיבותה של רצינות" ונתן לוויילד במתנה צרור של [[לפת]] על מנת להשפיל אותו. ארבעה ימים לאחר מכן, ב18 לפברואר 1895 הגיע קווינסברי רותח מזעם למועדון "אלבמארל" שבו נהג אוסקר לשבת ודרש לראות אותו מיידית. לאחר שהובהר לו שהוא לא נוכח נטל קווינסברי כרטיס ביקור ושירבט עליו מספר מילים (ב[[שגיאת כתיב]])שעד היום לא ברור בוודאות מהם. היה כתוב בו כנראה "מר ויילד, סדומאי (ו)מתחזה" ("Mr. Wilde, posing(&) Somdomite"), לאחר ימים מספר כשהגיע אוסקר וראה את הכרטיס חשכו עיניו. עפ"י ריצ'רד אלמן הביוגרף שלו, הוא חשב שכתוב בו "Ponce & somdomite" (סרסור ומתחזהוסדומאי). קווינסברי, אגב, התעקש לאחר מכן שהוא בכלל כתב "Posing as a somdomite" (מתחזה לסדומאי) ויילד המושפל הרגיש שהגיעו מים עד נפש הוא החליט על פי עצתו של "בוזי" למרות תחנוניהם של פרנק האריס ורובי רוס לפעול נגד המרקיז.
 
ויילד הגיש נגד המרקיז [[תביעת דיבה]]. הוא פנה לידידו עורך הדין הנודע ג'ורג' לואיס, אולם לואיס נשכר כבר בידי קווינסברי, ולכן נאלץ להסתפק בעו"ד טרוור המפריז, שרובי רוס המליץ עליו. המפריז למרבה הצער, היה בקיא פחות בענייני פלילים ועסק יותר בתביעות נזיקין. גם קווינסברי לא זכה לבסוף בשירותיו של לואיס לאחר שזה התפטר מייצוגו כיוון שהיה חברו הטוב של ויילד ולא יכול היה לפעול נגדו. קווינסברי שכר את אדוארד קרסון, עו"ד אירי ותיק (ולימים שר הצי של בריטניה אחרי התפטרות צ'רצ'יל ב-1915), שהכיר את ויילד עוד מימי לימודיהם ביחד במודלן קולג' בדבלין. קרסון לא התרשם מהטריקים של ויילד והביך אותו כשהזכיר לו דברים מימי נערותם. כך כשנשאל ויילד באיזו שנה נולד, ענה זה 1856, וקרסון מיד הוכיח שהוא נולד שנתיים לפני כן. לאחר משפט ארוך ומייגע, החליט חבר המושבעים לזכות את קווינסברי מכל אשמה. ויילד הואשם ב"הפקרות רבתי", לשון התקופה ל"[[הומוסקסואליות]]", ונעצר ב-[[6 באפריל]] [[1895]] בידי המשטרה.
משתמש אלמוני