קרב סולפרינו – הבדלי גרסאות

'''קרב סולפרינו''' נערך ב-[[24 ביוני]] [[1859]] ב[[לומברדיה]] (כיום בצפון [[איטליה]]), כחלק מתהליך [[איחוד איטליה]]. בקרב ניצח צבא [[ברית]] צרפתי-סרדיניסרדי בראשות [[נפוליאון השלישי]] והמלך [[ויטוריו אמנואלה השני, מלך איטליה|ויטוריו אמנואלה השני]] את צבא [[האימפריה האוסטרית|הקיסרות האוסטרית]] בראשות [[פרנץ יוזף]] קיסר אוסטריה. מוראות הקרב שימשו השראה להקמת ארגון [[הצלב האדום]] וניסוח [[אמנת ז'נבה]].

כחלק משאיפתה לאיחוד איטליה, אשר הייתה מפולגת בין [[צרפת]], [[ספרד]], [[אוסטריה]] ו[[מדינת האפיפיור]] רצתה ממשלת [[ממלכת סרדיניה|סרדיניה-פיימונטה]] לסלק את האוסטרים משליטתם ב[[לומברדיה]]. ראש ממשלתה [[קמילו קאבור]] שכנע את נפוליאון השלישי לסייע בסילוק האוסטרים מלוברדיה תמורת חלק מהשטחים שיושגו. נפוליאון השלישי, אשר כחלק מחזונו המדיני האמין כי תהילה והשגת שטחים במלחמות מחזקות את שלטונו מחוץ ומבית, הסכים לצאת בראש צבאו למלחמה באוסטרים, בתנאי שאלו ייזמו פעילות התקפית. בתחילה הגיבו האוסטרים במתינות להתגרויות ה"איטלקיות", אך ב-18 באפריל הכריזה אוסטריה מלחמה, הכרזה אשר אפשרה לצרפתים לפלוש ללומברדיה ולצאת למלחמה. לאחר שב-4 ביוני ניצח הצבא הצרפתי-סרדיני את האוסטרים ב [[קרב מגנטה]], נפגשו הכוחות הלוחמים בסולפרינו.

הכוחות האוסטרים התקדמו לאורך צפון איטליה ופגשו בהתנגדות הכוח הצרפתי-סרדיני. הקרב העקוב מדם נמשך תשע שעות אשר בסופם זכו הצרפתים-סרדיניםסרדים בניצחון, אך במחיר כבד לשני הצדדים. במהלך הקרב נפצעו יותר מ-23,300 חיילים ונהרגו כ-5,500 חיילים, חלקם נורו או נפגעו מ[[כידון רובה|כידוני רובים]] לאחר שנפצעו. חלק מהפצועים נותרו בשדה הקרב ללא טיפול רפואי, ולאחרים הוגשה עזרה מסוימת על ידי הכפריים באזור. לאחר הקרב הוכרזו כשבויים ונעדרים כ-12,000 חיילים.