טיל אוויר-קרקע – הבדלי גרסאות

יתרון מרכזי של טיל הקרקע-אוויר מסוגים אחרים של נשק אווירי כנגד מטרות קרקעיות הוא טווח הירי שהוא מספק ליורה. טווח זה מאפשר לרוב ירי מחוץ לטווח ההגנה של המטרה הקרקעית. מרבית טילי האוויר-קרקע מבוססים על מערכות של "[[שגר ושכח]]" על מנת לאפשר לכלי הטייסהטיס להמשיך בפעילות מבלי לדאוג למטרות קודמות.

גובהו של כלי הטייסהטיס ומהירותו הם בעלי השפעה על טווח הטיל. עבור טילים ארוכי טווח הדבר פחות משמעותי, אך טילים קצרי טווח (כדוגמת ה-[[AGM-65 מאבריק]]) מגדילים את הטווח שלהם באופן משמעותי כאשר הם נורים מגובה רב.

קיימות מספר דוגמאות של טכנולוגיית ירי [[טיל בליסטי|טילים בליסטיים]] מכלי טייסטיס, אך הן נדירות ביותר.

שיטות ההנחיה הנפוצות ביותר של טילי אוויר-קרקע הן [[הנחיית לייזר]], [[הנחיית אינפרא אדום]], [[הנחיה אופטית]] והנחיית [[GPS]]. שיטת ההנחייה תלוייהתלויה לרוב בסוג המטרה. כך בעוד שספינה ניתן לזהות בקלות באמצעות רדאר, גופים מטרות יבשתיות יהיה קשה לזהות בצורה זו.