מרד הטבק באיראן – הבדלי גרסאות

'''מרד הטבק באיראן''' ([[פרסית]]: '''قیام تنباکو''') היה ה[[מרד]] ה[[לאומיות|לאומי]] הראשון ב[[איראן]] של [[העת החדשה]]. המרד פרץ בשנת [[1890]] בעידודה של ה[[עולמא]] ואנשי הדת [[עלי-אכבר פלאסירי]], [[ג'מאל אל-דין אפע'אני]] ו[[מירזא חסן שיראזי]] ונמשך עד לשנת [[1892]]. הסיבה העיקרית לפרוץ המרד היתההייתה מתן זיכיון בלעדי ל"[[החברה הקיסרית לטבק|חברה הקיסרית לטבק]]" (Imperial Tobacco Company) הבריטית למכירה ולשליטה על ה[[טבק]] ומוצריו באיראן. מרד ה[[טבק]] כלל סגירת חנויות, החרמת הטבק ואף הוצאת [[פתווה]] שאסרה על עישון ושימוש בטבק בקרב כל אזרחי איראן.

<br />כאמור, לבריטים ולרוסים היו האינטרסים המובהקים ביותר במזרח התיכון באיזורבאזור איראן. הבריטים ראו באיראן דלת לעולם המזרח-הרחוק ולמרכז [[אסיה]], ואילו הרוסים קיוו להשיג גישה נוחה ל[[קונסטנטינופול]]. כל אחת מן המעצמות רצתה לבסס את ההגמוניה שלה באזור המפרץ ואיראן בפרט, דרך מס' אמצעים שהמרכזיים שבהם היו השפעה על ה[[שאה]] ועל ראשי ממשלתו, מסחר, הפחדה וזיכיונות. לאיראן היה אינטרס לערב את מעצמות העולם על-מנת לשמור על עצמאותה. לפי תפיסת עולמו של השאה האיראני, נאצר א-דין, אם למעצמות העולם יהיה רווח מההתפתחות הכלכלית של איראן, יהיה להן עניין לעזור לשמור על עצמאותה.

<br />מירזא חוסיין חאן, ראש ממשלת איראן בשנים 1871-1873, היה מודאג מהתפשטות רוסיה והתקרבותה לגבול עם איראן. הוא ניסה להשיג מבריטניה מסמך אשר יבטיח את הטריטוריה הקיימת של איראן כדי להגן על המדינה מפני פשיטה רוסית. לאחר סירובה של בריטניה, חשב מירזא חאן שעל- ידי שימוש בהון של בריטניה לצורך סלילת מסילת ברזל ופיתוח כלכלי נוסף של איראן, לבריטים יהיה רצון להגן על איראן מפני הרוסים, וכך גם איראן תתפתח מבחינה כלכלית. לכן דחף מירזא חאן לחתימה על זיכיון גדול בין הברון פאול יוליוס פון רויטר לממשלת איראן. במהלך המשא-ומתן בין הצדדים, נתן רויטר שוחד לפקידים בכירים בשלטון האיראני, על-מנת שיעזרו לקדם את הזיכיון. וכך, בשנת [[1872]], שכנע מירזא חאן את השאה נאצר א-דין, ששאף להקמת מסילת ברזל באיראן ולא השכיל להבין את הסכנות שבכך, לחתום על זיכיון רויטר.‏‏ הסעיפים העיקריים בזיכיון העניקו לברון רויטר את הזכות לבנות מסילת רכבת מ[[הים הכספי]] דרומה, לפתח מפעלים, לשלוט במחצבים ובחקלאות ולמעשה לפתח כל יוזמה של מודרניות.

<br />הכעס גבר בקרב כל שכבות האוכלוסייה. סוחרי הטבק הבינו כי מרגע שיוטל פיקוח על מכירת הטבק, יהיה עליהם למכור אותו במחיר שנקבע על- ידי החברה הבריטית. בעלי הקרקעות חשו כי זו למעשה הפקעת האדמות מידיהם ונתינתם לידיים זרות. העולמא, אשר ראו את נפילתן של הודו ומצרים בידי מעצמות אירופה, חששו כי הזיכיון מסמל תהליך דומה שמתחיל באיראן, והם גם פחדו מפני שינוי בגישה הדתית של תושבי איראן בעקבות הפתיחות למערב וקבלת זרים בעלי דת שונה. באיסטנבול פורסם העיתון הפרסי אח'תר (כוכב), ובו נכתב כי סוחרי הטבק המקומיים ינושלו מפרנסתם, ייאלצו לחפש עיסוקים אחרים וייפגעו. ואכן, האיסלאם, שהיה דתם של מרבית החברים בהתנגדות לשלטון, הוא היה הדבק שאיחד את כל המגזרים השונים שהרכיבו את המרד.‏‏

היו מספר סיבות אשר השפיעו על היקף המרד. הסיבה הראשית הייתה הפגיעה הקשה שפגע זיכיון הטבק בחיי העם, לעומת הזיכיונות הקודמים. לזיכיון הטבק הייתה השפעה ישירה על חיי הסוחרים שפרנסתם נפגעה ממנו, כמו גם פשוטי העם שחששו מעליית מחירי הטבק והסיגריות. בעיתון אח'תר (כוכב) שיצא לאור באיסטנבול, אף נכתב כי כל רווחי הטבק יועברו לידיים בריטיות, והסוחרים האיראנים יאלצו למצוא לעצמם פרנסה חדשה. פגיעה כזו חזקה באוכלוסיהבאוכלוסייה לא הייתה קיימת, לדוגמאלדוגמה, בזיכיון רויטר שכן הוא קיבל את הרשות לנצל אוצרות טבע שעוד לא הופקו ולכן הפגיעה באזרח הפרטי באיראן הייתה מורגשת פחות. סיבה נוספת לעוצמת המרד הייתה נעוצה בחשש של העלמא כי דריסת הרגל הבריטית הגסה כל-כך באיראן, תביא להיחלשות מעמדם של אנשי הדת, ולהתרחקות העם מהאסלאם הדתי.

<br />הייחודי במרד זה היה בכך שהוא התבצע בשיתוף של מספר גורמים באיראן, אשר לא היה להם מכנה משותף. זה לא היה מרד דתי בהכרח, אלא הוא נבע מסיבות רבות - כלכליות, חברתיות, פוליטיות ובין-לאומיותובינלאומיות. עם זאת, יש לציין כי מובילי המרד כלפי חוץ היו העלמא השיעים. הם, בעלי הכוח הדתי במדינה, הצליחו לאגד תחתיהם את כל הגופים השונים.

לייחודיות של מרד הטבק נוסף נדבך חשוב והוא עממיות המרד. אין עוד אף דוגמאדוגמה להתנגדות כל-כך מקיפה במזרח-התיכון, ואולי בעולם כולו, בה עם שלם מתגייס למען מטרה משותפת ופועל על- ידי הפגנות, שביתות והפסקת העישון כדי לבטל את רוע הגזירה שניחתה עליו מידי השלטון. נוסף על-כך, שלא כמו מחאות אחרות בעולם, מרד הטבק החל בצורה יחסית ספונטנית אך מתואמת בכל הערים הגדולות של איראן ולא רק בעיר מסוימת, כפי שקרה עד אז. לכך תרמה רבות הנהגת המרד, העלמא, אשר ניצלו את מקום הכינוס הטוב ביותר, המסגד, ובו קראו ליציאה נגד הזיכיון, הסבירו את הפתווא (פסק הלכה) שהוציא שיראזי ועודדו את ההתקוממות כנגד השלטון. השפעת העלמא הייתה כה חזקה, עד כי ניתן לראות במספר הפגנות את ההמון לבוש בתכריכים, כסמל להשלמה עם מותו, ומסמן לשלטון שהוא מוכן להלחם על זכויותיו גם במחיר של מוות למען האסלאם.

המרוץ להתמערבות איראן, שהונהג על- ידי מנהיגי איראן, לווה באופן שוטף בידי העלמא השיעים, שדאגו להראות את תביעת רגלם בכל פעולה באיראן. אחת התוצאות החשובות ביותר של מרד הטבק ואשר השפיעו על ההיסטוריה האיראנית, היא שיתוף הפעולה הפורה שנוצר בין קבוצות שונות באוכלוסיהבאוכלוסייה, בניצוחה של העלמא. הם הבינו כי כל קבוצה כזו מייצגת אינטרסים שונים ועל- ידי שיתוף פעולה ביניהם, הם מייצגים את העם על כל זרמיו ויש ברשותם את היכולת לאגד המונים למען מטרה משותפת. את הכוח הגלום בה תגלה התנועה הזו שוב בהתקוממויות שונות בהמשך ההיסטוריה של איראן, והדוגמאוהדוגמה הבולטת הראשונה לכך הייתה כבר בראשית המאה העשרים - ב"מהפכה החוקתית".

התקופה של סוף שנות השמונים באיראן של המאה התשע-עשרה הייתה תקופה של התקרבות למערב וניסיון חיקוי של דרכיו, תוך רצון להבאת המודרניזציה וההתקדמות אל תוך איראן כדי לפתח אותה ולהצעיד אותה קדימה יחד עם שאר מעצמות אירופה והעולם. לאיראנים נפתח פתח להשוואת אורח חייהם עם חיים אחרים באירופה המערבית, איסטנבול העת'מאנית והודו. יותר תושבים יכלו לצאת לחוץ לארץ ולראות עולם, ללמוד, לטייל ולעשות עסקים. רבים מהם חזרו לאיראן עם רעיונות חדשים של ליברליות, סוציאליזם ואידיאולוגיותואידאולוגיות שערערו את אושיות השלטון האיראני.

<br />נוכח כל אלה, זה היה אך טבעי שבמוקדם או במאוחר יפרוץ מרד עממי בקרב תושבי איראן והכעס, מלווה ברעיונות אידיאולוגייםאידאולוגיים חדשים ייצא החוצה וינסה להשפיע על דרכי השלטון באיראן. העלמא היו השכבה בחברה אשר ניצלה את מעמדה, ואת גישתה לכלל האוכלוסייה, על-מנת להרים את נס המרד נגד המשטר, ולאגד תחתיה באופן מפליא את כל שכבות האוכלוסייה כדי ליצור שינוי במדינה.

<br />מרד הטבק יצר שינוי תפיסתי ביכולות של תושבי איראן ופתח פתח לאידיאולוגיותלאידאולוגיות חדשות שהביעו את רצונם של תושבי איראן. מכאן ועד להתפתחות חוקה באיראן, ותנועות לאומיות בשלב מאוחר יותר, הדרך הייתה קצרה. העלמא, לעומת המשטר האיראני ומעצמות העולם, ידעו לנצל היטב את כוחם והבינו כי בידיהם היכולת לשנות את גזרות הממשל וליצור שינוי במדינה וכך, בסופו של דבר, אף להגיע לשלטון. אין ספק כי מרד הטבק היווה אירוע מכונן ביצירת איראן המודרנית, והוא הניצוץ אשר הצית את להבת הלאומיות האיראנית בקרב תושבי איראן.

* מנשרי, דוד, '''איראן: בין אסלאם ומערב''', תל- אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשנ"ו/1996.

* לואיס, ברנרד, '''המזרח התיכון - אלפיים שנות היסטוריה: מעליית הנצרות עד ימינו''' תל- אביב: עם עובד/משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1955.