פוליטיקה של אוסטריה – הבדלי גרסאות

הפוליטיקה באוסטריה מתרחשת בתוך עולם של [[רפובליקה]] [[פדרציה|פדרלית]] העובדת בשיטה של [[דמוקרטיה ייצוגית]], עם [[קאנצלר אוסטריה|קאנצלר]] המתפקד [[ראש ממשלה|כראש הממשלה]] [[נשיא אוסטריה|ונשיא]] שמתפקד בתור ראש מדינה. סמכויות ביצוע נתונות בידי הממשלות, מקומיות ופדרלית. סמכות ביצוע פדרלית מופקדת בידי [[ממשלה|הממשלה]] ושני בתי הנבחרים, [[המועצה הלאומית של אוסטריה|המועצה הלאומית]] [[המועצה הפדרלית של אוסטריה|והמועצה הפדרלית]]. מאז 1949 המפה הפוליטית נשלטת ע"יעל ידי שתי מפלגות מרכזיות, מפלגת העם האוסטרית השמרנית [[המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית|המפלגה הסוציאל-דמוקרטית]] הממוקמת במרכז שמאל. [[הרשות השופטת]] היא עצמאית בטבעה, ומנותקת לחלוטין מהרשויות המחוקקת והמבצעת. הרשות השופטת פדרלית לחלוטין, לא קיימים בתי משפט נפרדים למחוזות השונים.

אוסטריה היא [[מדינת לאום|מדינת הלאום]] הומוגנית מבחינה תרבותית [[אתניות|ואתנית]] המהווה זכר קטן אך מצליח של [[אימפריה|האימפריה]] [[האימפריה האוסטרו-הונגרית|האוסטרו-הונגרית]], אימפריה שהפסיקה מלהתקיים עוד [[1918|ב-1918]]. היישות המדינית שקדמה לרפובליקה האוסטרית היא [[מונרכיה חוקתית]] שגופיה המחוקקים הוטלו בספק מבחינת תפקוד. אף על פי כן [[ניאל פרגוסון]] מצביע על כך שלאימפריה האוסטרו-הונגרית היה פרלמנט ייצוגי יותר [[הממלכה המאוחדת|מלבריטניה]] באותה תקופה, ושבאימפריה האוסטרו-הונגרית הונהגה ע"יעל ידי קואליציית מרכז-שמאל.

הנסיון הרשיוןהרישיון של אוסטריה להיות [[רפובליקה]] עלו בתוהו בעקבות העליות הכלכליות הגבוהות במיוחד אשר נגבו ע"יעל ידי [[מדינות ההסכמה]] לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]]. הרפובליקה האוסטרית הראשונה (1918-1938) התדרדרה לאט לאט [[דיקטטורה]] [[פשיזם קלריקלי|פשיסטית-קלריקלית]] בין 1933-1934, בעיקר בגלל האיום מבחוץ של [[גרמניה הנאצית]]. איום זה הודגם בצורה מצוינת ב-1934 [[התנקשות|בהתנקשות]] בקאנצלר האוסטרי [[אנגלברט דולפוס]] אשר הונהגה ע"יעל ידי הנאצים. כל משטר המזכיר רפובליקה באוסטריה הסתיים עם סיפוח אוסטריה לגרמניה [[אנשלוס|באנשלוס]] ב-1938. עם הבסת גרמניה ב-1945 וסיום משטר מדינות ההסכמה עשר שנים מאוחר יותר, אוסטריה חזרה למשטר רפובליקה. הכניסה למאה העשרים ואחד סימנה עבור אוסטריה חמישים שנה עם משטר יציב בעל אופי של[[רפובליקה פדרלית]] עם [[חוקה]]. המשטר מובל בצורה של [[דמוקרטיה ייצוגית]] [[שלטון החוק|ושלטון החוק]]. התשתית החוקתית של הפוליטיקה באוסטריה והעוצמה של היישום של החוקה יידועים בתור חזקים בפני שינוי אך מסייעים לעדכונים נכונים.

אל עף היותה מדינה קטנה יותר [[מיין|ממיין]], [[סקוטלנד]] או [[הוקיאדו]], וכן על אף היותה ביתה לאוכלוסיהלאוכלוסייה הומוגנית כמעט לחלוטין מבחינה תרבותית ואתנית של פחות משמונה מליון איש, חוקתה של אוסטריה מאפיינת אותה כרפובליקה עם תשע מדינות עצמאיות. גם תשע המדינות העצמאיות וגם הרפובליקה הגדולה מחזיקות חוקות אשר מגדירות אותן יישויותישויות מדיניות הנשלטות ע"פ עקרונות [[דמוקרטיה ייצוגית|הדמוקרטיה הייצוגית]]. על אף [[מדינות אוסטריה|שמדינות אוסטריה]] לוקות בחסר [[הרשות השופטת|בתחום השיפוטי]] והאוטונומיה שלהן היא תאורטית לרוב, מבנה הממשל האוסטרי דומה להחריד לשל רפובליקיות גדולות בהרבה ממנה כמו [[גרמניה]] [[ארצות הברית|וארצות הברית]]

[[ראש מדינה|ראש המדינה]] באוסטריה הוא [[נשיא אוסטריה|הנשיא]] אשר נבחר בהצבעה כללית לכהונה של שש שנים, כל אדם מוגבל לשתי כהונות רצופות. הקבינט הפדרלי כולל את [[קאנצלר אוסטריה]], אשר ממונה בידי הנשיא ומספר שרים, גם הם ממונים בידי הנשיא אך מומלצים ע"יעל ידי ראש הממשלה. הקבינט הפדרלי עונה [[המועצה הלאומית של אוסטריה|למועצה הלאומית]] והם עשויים להיות מוכרחים להתפטר לאחר הצעת אי אמון שתתקבל. מסורתית הנשיא ממנה את ראש המפלגה בעלת מספר המושבים הגדול ביותר בפרלמנט להיות האחד שבונה את הקבינט הפדרלי. על אף זאת את המועצה הלאומית בוחרים בצורה פרופורציונאליתפרופורציונלית [[קואליציה|קואליציות]] שונות המורכבות ממספר [[מפלגה|מפלגות]] שונות יכולות להיות מוצגות בקבינט. ועל כן הנשיא אינו יכול להרכיב קבינט להנאתו אלא חייב לכבד את רצונותיהם של ראשי המפלגות השונים המיוצגים בקבינט.

תפקיד הנשיא באוסטריה הוא ברובו סימליסמלי, אך החוקה באוסטריה מאפשרת לנשיא לפזר את הקבינט או את המועצה הלאומית ולהכריז על בחירות חדשות. [[האסיפה הפדרלית של אוסטריה|האסיפה הפדרלית]] המורכבת מהמועצה הלאומית [[המועצה הפדרלית של אוסטריה|ומהמועצה הפדרלית]] בישיבה משותפת, יכולה לקרוא למשאל עם להדחת הנשיא במידה והנשיא הפר את החוקה.

הממשל הפדרלי מושפע מאיגודים מקצועיים ושדולות אשר מאושרים בצורה רשמית ע"יעל ידי המדינה. בעיתות שלטון קואליציות של שני הגושים המרכזיים בשלטון, השמרנים והסוציאל-דמוקרטים, השיטה הזאת הובילה למצב המכונה באוסטריה '''פרופורצ''', שיטה המובילה לכך שכלל המשרות במגזר הניהול הציבורי מחולקות שווה בשווה בין חברי שני המחנות. בשיטה זאת מתקיים גם מצב של שיתוף כלכלי סוציו-אקונומי בין חלקי הממשל האחראים על מסחר ותעסוקה. החלטות מסוג זה מתקבלות בישיבות בדלתיים סגורות ועוברות ללא דיון בפרלמנט לאחר מכן. מאז כניסתה של אוסטריה [[האיחוד האירופי|לאיחוד האירופי]] [[1995|ב-1995]] אוסטריה מאצילה סמכויות ליבה לגופים על-מדינתיים בקצב הולך וגובר.

[[הפרלמנט האוסטרי]] מחולק לשני [[בית נבחרים|בתי נבחרים]]. [[המועצה הלאומית של אוסטריה|המועצה הלאומית]] המכילה 183 חברים, אשר נבחרים לכהונה של ארבע שנים בבחירות פרופורציונאליותפרופורציונליות. הבית הזה הוא הבכיר מבין השניים. אחוז חסימה של ארבעה אחוזים מונע מקרעים רבים במשטח הפוליטי בכך שהוא מונע כניסתם של מפלגות קטנות שזוכות לפחות מארבעה אחוזים מקולות המצביעים, או כאלה שזכו במושב ישיר בבחירות הישירות לפרלמנט באחד מ-43 מחוזות אוסטרים.

ועידה הנקראת אוסטרייך-קונבנט (Österreich–Konvent) התכנסה ב-30 ביוני 2003 להחליט על הצעות לתיקונים לחוקה. הועידה כשלה להעלות הצעה שהייתה מקבלת שני שליש מהקולות במועצה הלאומית הדרושים בכדיכדי לערוך את החוקה. אף על פי כן על חלקים מההעצה הסופית הייתה הסכמה כוללת ועדיין ישנה ציפיה שהם ייושמו.